לתפוס ראש (עיר) לילי
אמסטרדם מציעה חיי לילה פרועים במיוחד
המשפט "העולם שייך לצעירים" מקבל באמסטרדם משמעות מעשית, שכן בבירה ההולנדית מכתיבה התרבות הצעירה את הקצב. הצעירים כובשים את אמסטרדם בכדי לשמוח ולהתהולל, וטוב שכך.
שומרי הלילה של עיר הבירה
אמסטרדם היא יצירת אמנות, עיר המשלבת היסטוריה עשירה, שימור נפלא וגישה סובלנית. אין שניה לה בחיי הלילה ובמתירנות, והכל עטוף באווירה רגועה שמשרים המקומיים. הפיכתה של אמסטרדם ליעד תיירותי לצעירים הותירה את העיר עם מסעדות זולות וטובות, שווקים מעניינים, חנויות מיוחדות ומוזיאונים יוצאי דופן. בנוסף, מי שמחפש קרבה לטבע לא צריך להרחיק לכת – באמסטרדם ניתן למצוא בקלות פארקים שלווים רבים לאין ספור.
מכל האמור לעיל עלול להשתמע שאמסטרדם מתנהלת ללא כל יד מכוונת, אך לא כך הדבר. בשנתיים האחרונות החליטו הרשויות להנהיג מדיניות של "יד קשה" כלפי הבליינים ומקומות הבילוי בעיר, אך חוג מצומצם ביקש לשנות את רוע הגזירה וכך נערכו בחירות ל"ראש העיר הלילי" של אמסטרדם. למעשה לא מדובר ב"ראש עיר" אחד אלא בקבוצה המונה שמונה אנשים שנבחרו לכהונה של שלוש שנים.
"ראשי העיר", כמו גם השדולה, נקראים בהולנדית "נָכְטְווָאכְט" (Nachtwacht) כלומר "שומר לילה" – שם השאול מציור של רמברנדט. בביקורי האחרון באמסטרדם התוודעתי אל אחד מ"ראשי העיר הליליים", די ג'יי ששמו יוּסט ואן בֶּלֶן, שהחל את הקריירה שלו במועדוני הלילה ב-1985. הוא לוקח ברצינות רבה את תפקידו והסביר לי שמטרת "ראשי העיר הליליים" היא לקדם את האינטרסים של מועדוני הלילה ומקומות הבילוי בעיר. לטענת בלן הקבוצה רוצה לקדם מגוון נושאים כעזרה לאמנים צעירים, הגברת המודעות לאיידס ופתיחות לרעיונות חדשים.
בלן הציע לערוך לי סיור כדי להתנסות בחיי הלילה של אמסטרדם. תחנתנו הראשונה היתה ב"הופֶּה" (Hoppe) – פאב שהחל לפעול ב-1670 והמשתייך לפאבים בקטגוריית ה"חֶזֵלִיָה". בהולנדית מדברים על "חֶזֵלִיךְ", מושג המתאר משהו ידידותי ושמח. פאבים מסוג זה הם חמים ונעימים ומשרתים בעיקר את המקומיים ואורחיהם. הבירה נשפכת כמו מים, האווירה ידידותית וכאן המקום לפגוש במקומיים.
לאחר כמה בירות המשכנו לבר חדשני יותר הנקרא "דִיֶיפּ", אחד הברים היותר פופולריים בעיר. זהו בר קטן ולא יומרני שמשרת צעירים מקומיים. שתינו כמה קוקטיילים מרשימים, אכלנו מנת קארי חריפה ומצוינת והמשכנו לתחנה הבאה: מוזיאון הסקס.
מתי המציאו את הסקס?
מוזיאון הסקס, השוכן ליד תחנת הרכבת, מושקע מאוד. במוזיאון ניתן לצפות באוסף מכובד של פורנוגרפיה מרחבי העולם הכולל פסלים יפנים משנהב ואיורים מקוריים מה"קאמה סוטרה" ההודית.
משם המשכנו למוזיאון הארוטיקה השוכן ב"רובע האורות האדומים" המפורסם. מוזיאון זה מסודר פחות ממוזיאון הסקס אבל שווה ביקור, ולו רק בגלל מוצג המאפשר הפעלה של עשרות ויברטורים בו זמנית. המוזיאון מציע גם מבט אל הצד האמנותי של הסקס באמצעות יצירות מתקופות שונות המוצגות לצד כ-500 ספרי ארוטיקה. קומה אחת מתוך חמש הקומות של המוזיאון מוקדשת לסאדו-מזוכיזם. בתום החלק ה"תיאורטי" של הערב החלטנו לבדוק את המצב בשטח.
רובע האורות האדומים של אמסטרדם משתרע על פני כ-1.5 קילומטרים רבועים באזור העתיק של העיר, ומשרת לקוחות מקומיים ואורחים כבר למעלה מ-500 שנה. הרובע מלא בבניינים היסטוריים, ארכיטקטורה מעניינת, תעלות והרבה סקס. מדי לילה פוקד זרם של גברים (וכמה נשים שהגיעו לראות מקרוב את ה"תופעה") את המקום ומתבונן בעניין במגוון האנושי של ה"עובדות" בחלונות הראווה: שחורות, סיניות, שמנות, רזות, מבוגרות וצעירות.
טיפ עולמי של איל
בשעה ארבע לפנות בוקר יצאנו מהמועדון. הרגשתי חלש ועייף ובלן הציע שנשב לעשן משהו מרגיע. הסברתי לו שאיני נוהג להכניס לריאות שום דבר פרט לאוויר, אז התפשרנו על קפה. באמסטרדם ישנם שני סוגים של בתי קפה: ה"קפה" (Café) – בית קפה רגיל מהסוג המוכר לכולם וה"קופישופ", שבו לצד הקפה נמכרת גם מריחואנה.
בניגוד לדעה הרווחת השימוש במריחואנה אינו חוקי בהולנד, אולם גישת המשטרה והקהילה באמסטרדם היא סובלנית ומעלימה עין משימוש בסמים קלים. כתוצאה מגישה זו הוכחד המסחר בסמים הקלים ברחובות העיר ובמקומו נפתחו קופישופס מסודרים, שבהם פרט לתפריט השתייה והאוכל מגישים גם תפריט של "גראס". "אנחנו מאמינים בחינוך בכל הנוגע לשימוש בסמים", אומר בלן. "אי אפשר להתעלם מכך שתמיד היו ותמיד יהיו צרכני סמים. אנחנו יוזמים פגישות בין כל הגורמים המעורבים – רשויות החוק, בעלי המועדונים ושירותי הבריאות, כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעייה המורכבת".
דוגמא לגישה פרגמטית זו של בלן וראשי העיר הליליים האחרים מוצאת את ביטוייה ב"מכללה למריחואנה", השוכנת ברובע האורות האדומים. ניתן למצוא כאן תצוגה מפוארת של מוצגים הקשורים לצמח וגם מידע רב על ההיסטוריה והשימוש ב"עלה הירוק". בגינה פנימית השוכנת במרתף מגדלים העובדים את הצמח ושמחים לענות לשאלות המבקרים.
השיגעון כדרך חיים
ה"קופישופ" הראשון נפתח באמסטרדם ב-1975 והיום יש בעיר יותר מ-140 קופישופס. רובם המכריע משרת את התיירים שכן על פי הסקרים רוב ההולנדים לא מעשנים מריחואנה, וכך הפכו מקומות אלה לאתרי תיירות לכל דבר. לכל "קופישופ" יש אופי משלו ובדרך כלל ניתן לחוש בו על פי המוסיקה שמנוגנת ברקע.
הקופישופ המפורסם ביותר באמסטרדם הינו ה"גרינהאוס", שליד ככר דאם. עיצוב הפנים מרווח והמקום בדרך כלל הומה אדם אך מהנה יותר לשבת בחוץ לאורך התעלה, במיוחד ביום שמש, וזהו המקום הנכון לראות ולהיראות בו. קופישופ אינטימי יותר הוא "באבא", השוכן בכניסה לרובע האורות האדומים ומשמש כנקודת תצפית מוצלחת על המתרחש באזור. "הבולדוג" היא רשת קופישופ ולה חמישה סניפים ברחבי העיר. הגדול מביניהם נמצא באחת הכיכרות המרכזיות שבאמסטרדם, ליידספליין, ויש בו שני ברים, שולחנות סנוקר וגישה לאינטרנט.
בנוסף לקופישופס ניתן למצוא באמסטרדם חנויות הנקראות "סמארטשופס". חנויות אלו מתמחות בפטריות ובצמחים שאושרו לשימוש על ידי משרד הבריאות ההולנדי, לאחר שנמצא שאינם מזיקים אם משתמשים בהם בצורה אחראית. גם במקרה הזה חיוני לקבל מידע מהימן ורוב המוכרים בחנויות שמחים לעזור. החנות המקצועית ביותר נקראת "קוקופּלי" ומציעה מגוון רחב של צמחי מרפא למטרות שונות כגון אפרודיזיאקים, צמחי מרפא סינים ועוד.
הבטתי בשעון. השעה היתה כבר חמש בבוקר והאדרנלין התחלף ברעב. בלן אמר שרוב המסעדות נסגרות בעשר בערב והציע שנעצור במאפייה. לאחר שסיימתי לאכול הרגשתי שהעייפות עוטפת אותי. נפרדתי ממארחי בלחיצת יד חמה והבטחתי לגמול לו בסיור לילי בתל אביב כאשר יגיע לביקור בארץ הקודש.
התחלתי ללכת לאורך אחת התעלות. ערפל הבוקר כיסה את המים והשמש הציצה בין הסמטאות הצרות. ידעתי שעד מהרה יפנו השקט והשלווה של אור ראשון את מקומם להמולת העיר המתעוררת. לפתע חלף על פני בריצה מהירה ליצן. הוא עצר על הגשר, טיפס על המעקה וקפץ למים. הסתובבתי וראיתי מכונית עטופה בפרחים מהגלגלים עד הגג.
פעם קראתי כתבה שבה כינו את אמסטרדם "סדום ועמורה של ימינו", אך קשה לי להאמין שבסדום ועמורה היו אנשים חביבים ומסבירי פנים כמו ההולנדים. חוץ מזה תמיד טענתי שצריך להיות קצת משוגע כדי לאהוב את חיי העיר, ובאמסטרדם השיגעון הזה הוא נורמה.