מסעותיי עם שלי
שלל פעילויות ספורטיביות על רקע נופים כפריים טיפוסיים
הרכבת יצאה מברייטון בחריקות. לפרברי העיר מראה תעשייתי ואפור, שמתאים לאווירה המלנכולית. שלי נראתה עייפה ואת ההתרגשות והאופוריה שליוו את ביקורנו בברייטון החליפו עגמומיות ועצבות. לאחר שהחלה הרכבת לנוע, התחלף הנוף האורבני השחור-לבן בנוף ירוק של שדות וטבע.
המרחקים הגדולים שבחו"ל תמיד מפתיעים אותי מחדש. הנסיעה ברכבת לאורך חופה הדרומי של אנגליה ערכה יום שלם. שלי דאגה לעצמה לתעסוקה בדמות ספרים. בטיסות שלי לא מצליחה לקרוא אולם ברכבת היא לא שאלה אפילו פעם אחת מתי מגיעים. לאחר עצירה קצרה כדי להחליף רכבת בעיר הנמל סאותהמפטון המשכנו ליעדנו הראשון, העיר טורקיי שבמחוז דבון.
העיירה של פולטי
מחוז דבון שבדרום מערב אנגליה הוא המחוז השני בגודלו באנגליה ומיוחד בגיוונו הרב: צוקי חוף פראיים בצפון לעומת חולות מוזהבים בדרום (ה"ריביירה האנגלית", כפי שהאזור מכונה), כפרי דייגים לצד ערים גדולות כגון אקזטר ופלימות – כל אלה הופכים את המחוז לחגיגה ימית. הרחק מהים יש במחוז דבון נופים ירוקים המקושטים בכפרים אנגליים טיפוסיים, טירות עתיקות ושני פארקים לאומיים, אקסמור ודרטמור, שמציעים טיולים רגליים וטיולי סוסים בין גבעות וביצות. בשל קוצר הזמן החלטנו להתרכז באזור הדרומי של המחוז.
העיר טורקיי היא ה"מלכה" של הריביירה האנגלית. אזור הריביירה האנגלית נקרא כך בשל הדקלים, חולות הזהב של החופים, המפרצים, מזג האוויר המתון ונקודות התצפית הגבוהות. טורקיי, כמו העיירות פיינטון ובריקסהאם, החלה את דרכה במאה ה-17 ככפר דייגים. הצי הבריטי נהג לעגון במפרץ ונשות המלחים באו בהמוניהן לבקר את יקיריהן, וכך היו לתיירות הראשונות של טורקיי. ב-1842 קושרה העיירה למסילת הברזל והפכה יעד מועדף לתיירים הויקטוריאניים. גם משפחתי הפכה בשנות ה-60 את ברייטון ואת טורקיי ליעדי הנופש המשפחתי. אך בליבי שמור מקום לטורקיי לא רק בגלל זכרונות הילדות – הסדרה "המלון של פולטי" מתרחשת בטורקיי ודמותו של פולטי מבוססת על דמותו של ג'ון סינקלייר, בעל בית מלון בעיירה. סינקלייר היגר לפלורידה בשנות ה-70 ונפטר ב-1981.
נמלם של הצלבנים
כדי להסתובב בין הכפרים אין ברירה אלא לשכור רכב. יצאנו מהעיר טורקיי לכיוון דרטמות. במשך 1,000 שנים פקדו מלחים את הנמל השוכן לגדות נהר דרט, מוקף בגבעות תלולות ומיוערות. הנורמנים השתמשו בו כנמל מסחרי וריצ'רד לב הארי והצלבנים הפליגו מכאן לארץ הקודש. מכיוון שהכביש הראשי מעולם לא הגיע עד למפרץ דרטמות נשמר אופיו הייחודי. הטיילת של דרטמות נמתחת לאורך העיירה מהמזח החדש ועד למפרץ ביירד. הרחובות מסביב למפרץ לא השתנו מאז 1539: הסמטאות הצרות והתלולות שיורדות למפרץ השלֵו, הסירות הקטנות העוגנות בו והבתים הישנים. בעיירה ובסביבתה יש כמה דוגמאות נהדרות לארכיטקטורה מימי הביניים. הבניין העתיק ביותר שבה הינו צ'רוב פאב, "פאב הכרוב", שנבנה ב-1380 ודרומית לה נמצאות שתי טירות: טירת דרטמור מהמאה ה-14 וטירת קינגסוור מהמאה ה-15.
סטארט פוינט, הנקודה הדרומית ביותר במחוז דבון, "נקודת ההתחלה", היא מגדלור הניצב על שפת לשון ים צרה. הלכנו בשביל הנמתח לאורך הגבעות, כשהרוח חובטת בנו בכוח. בסוף ההליכה הגענו להילסאנדס, "גבעות חול", כפר נטוש לצד גבעה, שהים נפרש למרגלותיה. כפר דייגים זה נהרס לחלוטין ב-1917 כתוצאה מסערה. חזרנו למכונית והמשכנו לשפך סלקומב, אשר אינו שפך אלא לשון ים, מאחר שאין בו מקור מים מתוקים. בפתח ה"שפך" שוכנת העיירה סלקומב. ציפורים נודדות נראות כאן בהמוניהן והשפך הגדול מתגאה במגוון עשיר של צמחים ושל דגים (אפילו דולפינים) וגם במין מסוים של כריש. גם ימאים מוצאים מפלט בשפך המוגן, והוא אחד מהמעגנים הפופולריים ביותר בבריטניה ליאכטות ולסירות. בעונת הקיץ מפליגה מעבורת בין העיירות והכפרים הפזורים לאורך השפך. בחורף ובעונות המעבר מפליגה המעבורת בין סלקומב לצד המזרחי של השפך, שם שוכנת העיירה הקטנה איסט פורטלמות.
הפארק של בני בסקרוויל
יש הרבה סיבות לבקר בעיר הנמל ההיסטורית פלימות, ומאחר שהבטחתי לשלי שהיא תוכל להחליק על קרח ובפלימות נמצאת זירת ההחלקה היחידה במחוז דבון, החלטנו לקפוץ לעיר. בעולם יש יותר מ-50 מקומות הקרויים "פלימות", אבל עיר הנמל שבדרום מערב אנגליה היא הדבר האמיתי. בדברי ימיה של פלימות התרחש אחד מהאירועים החשובים ביותר בהיסטוריה של בריטניה: הכנעת הארמדה הספרדית ב-1588. פלימות הוא גם המקום שממנו יצאו הצליינים הראשונים על הספינה "מייפלאואר" במאה ה-17 בדרכם אל ה"עולם החדש" שבאמריקה הצפונית.
תכננתי לבלות את היומיים האחרונים של הטיול בפארק הלאומי דרטמור, וכדי ששלי תסכים להצטרף הבטחתי לה שנצא לטיול סוסים. הפארק הלאומי דרטמור, המשתרע על פני 953 קמ"ר ש-65 אחוז מהם הינם מאבן גרניט, הוא שטח אידיאלי לטיולי סוסים. אדמת הבור של הפארק שימשה רקע לספרו של שרלוק הולמס "כלבם של בני בסקרוויל" והטבע הפראי, המרחבים הפתוחים, הנחלים הקטנים והגבעות יוצרים שטח מצוין לרכיבה.
רבים משטחי הפארקים הלאומיים של אנגליה אינם שייכים למדינה אלא נמצאים בבעלות פרטית, ולא מעט חוות בפארק הלאומי דרטמור מציעות למבקרים שילוב של לינה וטיולי סוסים. אבל לא רק חובבי סוסים יתעניינו בפארק, אלא גם הארכיאולוגים שבינינו: שרידים פרהיסטוריים פזורים בכל שטח הפארק ויש בו יותר מ-1,000 אתרים פרהיסטוריים, כולל מעגלי אבנים ופסלי אבן. בנוסף לכך מצויים במקום גם שרידים מהעבר הלא רחוק של דרטמור כגון בנייני תעשייה מהמאה ה-18 ובית כלא גדול השוכן במרכז הפארק.
לרכוב על הגבעות
בחווה שבה בחרנו ללון הפכו חלק מהאורוות לדירות בנות שני חדרים המעוצבות בסגנון אנגלי עתיק ומינימליסטי. סטנלי, בעל החווה, קנה את השטח לפני חמש שנים. הוא סיפר לנו שחיפש חיים שלווים יותר והחליט להפוך את החווה לפנסיון. סטנלי הוסיף שאת החווה הוא קנה ביחד עם הסוסים והתוודה בפנינו שלפני שהגיע לדבון לא עלה מימיו על סוס. "עכשיו אני לא יכול בלי לרכוב לפחות פעם ביום, גם בימי החורף", הוא אומר.
עשינו סיבוב באורוות ושלי התלהבה מסוס גדול בשם "טוטי". החלטנו להתחיל בטיול קצר כדי שאוכל להתרגל לרכיבה. התלבשנו בבגדי חורף ולמרות שעת הבוקר המאוחרת האדמה הייתה עדיין מכוסה בטל כבד. סטנלי הקצה לנו מלווה וזוג צעיר הצטרף לפעילות. עד לאותו רגע האיר לנו מזג האוויר פנים, אך אחרי חצי שעה של רכיבה החלו טיפות קטנות של גשם לרדת. החלטנו לחזור לחדר עם האח המבוערת וביום המחרת, כאשר יצאנו לשטח שוב, הצלחנו לרכוב כארבע שעות בטבע הפרוע של דרטמור.
נפרדנו ממארחינו ושלי נפרדה בלב כבד מ"טוטי". בנסיעה ברכבת בחזרה ללונדון קראה שלי שוב ביומנה, שבו רשמה את חוויותיה בכל ערב לפני שהלכנו לישון. חשבתי על ימי הילדות שלי ועל היומן שכתבתי. תהיתי ביני לבין עצמי אם גם שלי תיקח את הילדים שלה לביקור חוזר בברייטון וכשראיתי בעיניה את ההתלהבות כשקראה שוב ושוב את הקטעים שביומנה — ידעתי את התשובה.
סטיב אלן הוא צלם ועיתונאי