עבר והווה באומבריה

הרומן שלי עם איטליה החל בשנות ה-80. הכרתי בחורה ישראלית שלמדה באוניברסיטה הבינלאומית בעיר פרוג'ה, התאהבתי בה והתאהבתי בעיר.

במרוצת השנים הפכה אותה בחורה לאשתי ופרוג'ה לביתנו השני. אנחנו משתדלים לנסוע לאומבריה פעם בשנה. הפעם הילדים שכנעו אותנו לנסוע לביקור, בעיקר מפני שמצאו באינטרנט לונה פארק ענק לא רחוק מהמחוז. לא קשה לשכנע אותנו לבקר באיטליה. הלונה פארק מירבילנדיה שוכן ליד העיר רוונה, כ-100 ק"מ מזרחית לפרוג'ה. זהו אחד הלונה פארקים הגדולים באירופה והבטחנו לילדים לבקר בו ביום האחרון.

מורשתם של האומברים והאטרוסקים

אומבריה הוא שמו של מחוז הררי במרכז באיטליה בעמק נהר טיבר. הוא גובל במחוזות טוסקנה במערב, לה מארקה במזרח ולאציו בדרום, וקרוי על שם שבט האומברים אשר התיישב באזור במאה השישית לפני הספירה. האומברים דיברו שפה קרובה ללטינית הקרויה אומברית. אולם על אף שהמחוז קרוי על שמם של האומברים, שונה שטחו של מחוז אומבריה משמעותית משטחה של מדינת האומברים בימי האימפריה הרומית. כך לדוגמה פרוג'ה, בירת המחוז, השתייכה בימי הרומים לממלכה האטרוסקית ועד היום ניתן למצוא בה שרידים מרשימים מאותה תקופה. בצפון המחוז ובמרכזו, ברדיוס של כ-30 ק"מ, נמצאות הערים פרוג'ה, אסיסי וגובּיו, שלושתן מימי הביניים ושומרות על אופיין הייחודי. במרכזה של כל עיר שוכנת מצודה, טירה או חומות מקוריות, שהקיפו את העיר העתיקה. הכיכרות מרוצפות בסגנון עבר, הסמטאות מתפתלות, ובנייני האבן צפופים.

פרוג'ה היא עיר הררית מימי הביניים שמתפרסת על כמה גבעות מעל עמק הטיבר. היא מתגאה בהיסטוריה עשירה במאבקים סוערים. פרוג'ה הוקמה כאחת מ-12 הערים בליגת הערים האטרוסקיות במאה השביעית לפני הספירה, ולאחר שהרומאים כבשו אותה בשנת 310 לפני הספירה היא הפכה לאחת מהמושבות הצבאיות של הקיסרות ונקראה אוגוסטה-פרוסה. במאה ה-11 הייתה פרוג'ה לעיר-מדינה חופשית תחת השפעתן של שתי משפחות מקומיות: באליוני ו-אוֹדי. המשפחות נלחמו אחת בשנייה ומדי פעם גם פלשו לערים שכנות. למרות חוסר היציבות הייתה זו תקופת הזוהר של העיר. במאה ה-13 שימשה פרוג'ה מקום מושבם של הפלאגילנטים – כת שחבריה נהגו להכות את עצמם כדי לכפר על חטאיהם. ב-1538 נפלה העיר לידי האפיפיור עד לשנת 1860, אז הצטרפה פרוג'ה לממלכה האיטלקית.



מרפסת טיפוסית בעיר פלוג'ה, דוגמא לשילוב נהדר בין ישן וחדש

משחק ה"ללכת לאיבוד"

מרכזה ההיסטורי של פרוג'ה הוא בכיכר הארבעה בנובמבר, שסביבה ניצבים כמה מהמבנים המרשימים ביותר בעיר. העבודה על קתדרלת סאן לורנזו, שנמצאת גם היא בכיכר, החלה ב-1345 והסתיימה ב-1430, פרט לחזית השיש שנותרה לא גמורה. בתוך הקתדרלה נמצאת, נעולה בתוך 15 קופסאות הנתונות זו בתוך זו, טבעת הנישואין של מריה הקדושה, וב-30 ביוני בכל שנה מציגים אותה לראווה. המזרקה שבאמצע הכיכר היא מהמאה ה-13 ועטורה בתבליטים המתארים סצינות מהתנ"ך ואת חודשי השנה. על אגן המים העליון ניצבת דמות נשית המייצגת את הפוריות שהיא גם סמלה של העיר, ואין זה מפתיע ששמה פרוג'ה. ארמון די פריורי שנבנה במאה ה-13, משמש כיום כבניין העיריה. בפנים נמצאת הגלריה הלאומית של אומבריה ובה אוסף אמנות בעיקר מהמאות ה-14 וה-15. אפשר למצוא כאן יצירות של פיוטרו ונוצ'י הידוע בכינויו פרוג'ינו, שהיה מורו של רפאל.

היום מונה אוכלוסייתה של פרוג'ינה כ-150 אלף תושבים ו-30 אלף מהם סטודנטים, ולכן לא פלא שהעיר תוססת. האוניברסיטה לזרים, שנוסדה ב-1925, מושכת אליה עשרות אלפי תלמידים, ויש בה לא מעט פעילות שמאלנית. המון בתי קפה ובארים המארחים אמני ג'ז פזורים בכל העיר. ובכלל פרוג'ה היא עיר של ג'ז, שבכל חודש יולי מארחת למשך עשרה ימים פסטיבל למוסיקת ג'ז, אחד הגדולים מסוגו באירופה.

טיילנו בין סמטאות העיר העתיקה תחת קשתות ומגדלים. לאחר כשעה קלה עברנו בארקו ד'אוגוסטו, "שער אוגוסטוס", אחד משערי הכניסה העתיקים הקבועים בחומת העיר. חלקו התחתון של השער הוא אטרוסקי מהמאה השלישית לפני הספירה ואילו החלק העליון הינו רומי ומעליו מתנוסס השם הרומי של העיר.



הרחובות העתיקים והצרים של פרוג'ה. בגלל האוניברסיטה הבינלאומית השוכנת בה, יש בעיר היצע גדול של דירות להשכרה

דוקטור דוליטל הקדוש

יצאנו לכיוון כיכר פרטוג'יאני השוכנת בחלק הדרומי של העיר העתיקה. בכיכר נטוע גן קטן, החולש על מצודה גדולה, וממנו נשקפים הרי המחוז. שרידי המצודה, שנבנתה במאה ה-16 על ידי האפיפיור פאולוס השלישי ונהרסה על ידי תושבי פרוג'ה לאחר איחוד איטליה ב-1861, נותרו כסמל להתנגדות. הפעם הראות הייתה טובה במיוחד וקסמו החזותי של יעדנו הבא, העיר אסיסי, נראה כנקודה ורודה באמצעה של גבעה תלולה.

אסיסי, שכונתה בעבר "ירושלים החדשה" ו"עיר השלום", היא אחד המקומות הקדושים ביותר לקתולים. פרנציסקוס הקדוש, מייסד מסדר הפרנציסקנים, נולד וחי בה ולכן מושכת אליה העיר עשרות אלפי מאמינים בכל שנה. פרנציסקוס נולד ב-1182 ובגיל 20 השתתף במלחמה נגד פרוג'ה ונפל בשבי. לאחר שחרורו הוא חווה התגלות בדמות פגישה עם אלוהים וישו, הפך לנזיר, ויתר על הירושה המשפחתית והחליט לחיות בעוני. הוא דגל בשוויון בין המעמדות והיה לקולם של העניים, והאגדה מספרת שהוא אף דיבר עם החיות בשפתן.

הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש ממוקמת בנקודה הגבוהה ביותר באסיסי. היא נבנתה ב-1228 ושוקמה לאחר שנפגעה ברעידת האדמה ב-1997. הכנסייה בנויה משתי כנסיות שונות הניצבות בשני מפלסים. ההבדל בין שתי הכנסיות בולט לעין: לכנסייה הקטנה תקרה נמוכה ואפלה בתחתיתה ואילו והכנסייה העליונה גדולה, מוארת ומעוטרת בויטראז'ים ובציורי קיר מעשי ידי האומן ג'וטו.

המרוץ אחר הנרות

אם פרוג'ה ואסיסי הן ערים שנראות כאילו נלקחו מתוך סרט על ימי הביניים, גוביו היא הדבר האמיתי. גוביו שוכנת בפתח ערוץ צר ועמוק שחרצו זרמים חזקים ששצפו במורד התלול של הר אינג'ינו. בתיה העתיקים, שרובם נבנו בימי הביניים, נטועים במדרונותיו התלולים של ההר ומשקיפים על עמק ירוק ופורה. צבעם האדום-צהוב של הבתים, גגות הרעפים והיעדר עצים יוצרים תחושה כאילו נכנסת למנהרת זמן. חומותיה של העיר נבנו במאה ה-12, מגדלים מגינים עליהן ושערים גבוהים קבועים בהן. ארמון קונסולי מתנשא מעל לגגות האדומים שבמורד הגבעה ונחשב לאחד מהארמונות היפים באיטליה.

בארמון קונסולי נמצאת האטרקציה המרכזית של גוביו – הלוחות האוגוביים מהשנים 100-300 לפני הספירה. אלה הם לוחות ארד המציגים דוגמה מצוינת לכתב האומברי, אחד השרידים הבודדים לכתב קדום הזה. כבת ברית חשובה של רומי ותחנה ראויה לציון לאורך אחד הצירים הראשיים באימפריה הרומית, סבלה גוביו מפלישת הברברים לאיטליה.

טיול בגוביו הוא כמו סיור במוזיאון חי. הגענו לבזיליקת אובלדו הקדוש, מקום הימצאם של "שלושת הנרות", שלושה עמודי עץ ענקיים המהווים את האטרקציה הדתית החשובה בעיר. פירוש השם גוביו הינו "עיר השלווה", והיא מצדיקה את השם, פרט ליום אחד בשנה. בכל שנה ב-15 במאי מתקיים בגוביו אחד מהפסטיבלים המפורסמים ביותר באיטליה כאשר חברי שלושת האגודים המקצועיים של העיר (הסוחרים, האיכרים והבנאים) לובשים תלבושות מימי הביניים וסוחבים את שלושת העמודים ברחובות העיר במרוץ לכבוד הקדוש אובלדו, פטרונה של העיר. החגיגה, שנמשכת כל היום, מציינת את הניצחון הגדול של גוביו על 11 ערים אחרות בשנת.1151



כיכר איטליה וגני קרדוצ'י בדרום העיר העתיקה שבפרוג'ה

בחזרה לעתיד בלונה פארק

אחרי כמה ימים בערי אומבריה יצאנו לבלות באגם טראזימנו, האגם הרביעי בגודלו באיטליה. ב-217 לפני הספירה נערך בסביבתו אחד הקרבות העקובים מדם בתולדות רומי כאשר צבאו של חניבעל הביס את חיילי האימפריה וקטל כ-16 אלף מהם. שדה הקרב השתרע מטוסקנה עד לעיירות הקטנות שמצפון לאגם סאנגיונטו, "האגם המדמם", ואוסאה – "מקומן של העצמות". כיום מתבצעת הפלישה לאגם על ידי המוני איטלקים המגיעים לחופיו ליהנות מספורט ימי כגון דיג, שחייה ובננות. אתר הנופש הפופולרי ביותר באזור האגם הוא פאסיניאו וזו הסיבה שאנחנו העדפנו דווקא את קסטיליונה דל לאגו, הממוקם על צוק אבן גיר הנשלח אל המים. הילדים השתוללו במים המרעננים ואנחנו ישבנו בצל עצי הזית.

יום לפני הטיסה בחזרה נסענו מזרחה ללונה פארק מירבילנדיה. אחרי כל כך הרבה בניינים בני מאות שנים, תרבות עשירה, כנסיות גותיות אפלות וטיולים בין סמטאות צרות היה זה שינוי מרענן לעמוד בתורים ארוכים, להידחף אל מתקנים בגובה של רבי קומות, לעלות על רכבת הרים, לקבל סחרחורת ולהקיא את הנשמה. מה לא עושים בשביל הילדים.

סטיב אלן – צלם ועיתונאי. עונה בדוא"ל: steve@stevephotography.com
תמונות נוספות מהמסע ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.picturetrail.com/masaolami