אתה נורמלי?

למרות הבנאליות שבעלילה מצליח "ברוקלין היתומה" לגעת

88 שיתופים | 132 צפיות

גם ליונל אסרוג, גיבור הרומן "ברוקלין היתומה" של ג'ונתן לשם, הוא טיפוס תלוש וחריג שכזה. אסרוג הוא יתום הסובל מתסמונת טורט – אותה הפרעה נוירולוגית הגורמת, בין השאר, לטיקים מוטוריים וקוליים בלתי נשלטים. יחד עם עוד שלושה יתומים, הוא עובד בחברת ההסעות של פרנק מינה, עסק המשמש ככיסוי לסוכנות בילוש וככל הנראה גם לכמה עסקים פליליים.

הרומן נפתח כשפרנק מינה, שהיווה דמות אב עבור הבלשים היתומים, נרצח ליד מרכז זן בברוקלין. אסרוג – שמעולם אפילו לא יצא מגבולותיה של ניו יורק – מחליט לנסות למצוא את הרוצחים. אלא שמה שמתחיל כמעין מסע נקמה, הופך במהרה למעין גיל התבגרות שני, תהליך בו מתנתק הגיבור מהקן שהגן עליו, ועושה את צעדיו הראשונים בכוחות עצמו בעולם.



"ברוקלין היתומה", ג'ונתן לתם, עם עובד, 359 עמ'. מתוך כריכת הספר.

"ברוקלין היתומה" הוא רומן נעים לקריאה אבל בנאלי למדי, והעלילה הבלשית שלו אינה מפתיעה או מקורית מספיק. הייחוד המרכזי בספר הוא במצבו הנפשי של אסרוג: תסמונת הטורט מתוארת על ידו כאילו יש לה אופי משלה, אישיות הכלואה בשלו, אוגרת כח, מבעבעת, עד להתפוצצות. תיאורי המאבק של הגיבור עם ההפרעה ממנה הוא סובל הם הקטעים הטובים ברומן. כך, לדוגמה, הוא מציג לראשונה את מצבו (עמ' 7): "הפה שלי לא נח… המלים שוצפות מתוך קרן השפע של מוחי ומפליגות על שטח הפנים של העולם, והן מדגדגות את המציאות כמו אצבעות על קלידי פסנתר, מלטפות, דוחקות. הן צבא בלתי נראה שמשימתו להשכין שלום… הן מפייסות, מפרשות, מעסות. בכל מקום מחליקות פגמים, מסדרות את השיער, מעמידות ברווזים בשורה, גוזמות את הדשא… אבל – והנה המלכוד – כשהן מוצאות שלמות רבה מדי, כשפני השטח כבר ממורקים וחלקים, הברווזים מסודרים כסדרם והזקנות מדושנות עונג, או אז מתמרד צבאי הקטן… המלים מתחילות לפרום את החוטים בעצבנות, מבקשות אחיזה, נקודת תורפה, אוזן חשופה, ואז זה בא, הדחף לצעוק בכנסייה, בפעוטון, בקולנוע הצפוף. בתחילה זה גירוי חסר משמעות. אבל הגירוי הופך מהר לאשד מאחורי סכר מתפקע. מי המבול. הגירוי הזה הוא כל חיי. הנה זה בא. תאטמו את האוזניים".

הנקודה המעניינת היא שתסמונת הטורט לא רק מכבידה על מגעיו של ליונל אסרוג עם הסביבה, אלא גם מחדדת את רגישותו לפרטים ולהלכי רוח, מה שמועיל כמובן לכישוריו כבלש. "תסמונת טורט מלמדת אותך מה בני אדם שוכחים וממה הם מתעלמים", הוא מספר (עמ' 55), "מלמדת אותך לראות את מנגנון סריגת המציאות המשמש את בני האדם להעלמת כל מה שהוא בלתי נסבל, לא סביר, מערער – היא מלמדת אותך את זה כי אתה הוא המטיח בפניהם את כל מה שהוא בלתי נסבל ולא סביר ומערער". ספרות טובה אמורה לפעול באותו האופן; ואכן, דמותו של אסרוג מצליחה לעתים לפרום את תמונת העולם היום יומית – או, לחילופין, לגרום לנו להאמין שבכל אחד מאיתנו יש איזו תסמונת טורט שרק מחכה להתפרץ, שאף אחד אינו באמת, ולגמרי, נורמלי.

 

"ברוקלין היתומה", ג'ונתן לתם, עם עובד, 359 עמ'

20.08.06

(עודכן ב – 24.02.09)