א-ליכטיק נשומה

על חוה אלברשטיין, מהחשובות והמוערכות בתרבות הישראלית, אין צורך להכביר במילים. במהלך שנות הקריירה הרבות שלה, תמיד הורגשה נוכחות של התרבות היידית, שהועצמה ככל שהתחזק הצד היוצר והכותב של אלברשטיין עצמה. בשנת 1981 ראה אור אלבומה "חוה זינגט יידיש", שליקט סטנדרטים מוכרים של היצירה היידית ונחשב לאחד הבולטים בשימור מסורת מוזיקלית זו. בשנת 1990 ראה אור לקט נוסף "מארגאריטקעלך", כהמשך ישיר לאלבום הקודם אך מכאן החלו שיקולי הפצה והמכירות להפנות את מרכז הכובד לשווקים בחו"ל. כך ראה אור בשנת 2000 אלבום שירי יידיש שיועד לקהל בארצות הברית, אלבום שגרף ביקורות נלהבות, אך לא הגיע להפצה בישראל. שנה מאוחר יותר, שיתפה אלברשטיין פעולה עם הרכב הכלייזמרים הניו-יורקי Klezmatics שהונצח באלבום המופתי The Well (הבאר) – שגם הוא לא הופץ בארץ משיקולים זרים. מבקרי המוזיקה בארצות הברית ובאירופה הרעיפו על האלבום סופרלטיבים חסרי תקדים והקריירה של אלברשטיין מעבר לים פרחה. חסידיה האדוקים של היוצרת שמו ידם על האלבום בעיקר באמצעות הזמנות מרשת האינטרנט למרבה הפרדוקס. בעקבות האזנה לאלבום זה, החליט המפיק והמוזיקאי הצ'כי הנודע אלס ברז'ינה לשלב שני ביצועים מחודשים ממנו בפסקול הסרט Divided We Fall המתאר עלילותיה של עיר בצ'כיה תחת הכיבוש הנאצי, סרט שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר בשנת 2001. ואולם ברז'ינה המשיך לחפש דרכים לשתף פעולה עם חוה בשנית.

האלבום הנוכחי, "למעלע", הוקלט בצ'כיה, באולפן הקלטות מהנחשבים באירופה, וכולל 13 לחנים של אלברשטיין למיטב הכותבים האידים ובהם איציק מאנגער, אברהם רייזין, מאני לייב ואחרים. העיבודים של ברז'ינה נוגעים בפולקלור, בג'אז ובקלאסי, בתיזמורים מלוטשים המשרתים נאמנה את השירה של אלברשטיין, מלאת תוגה, שובבות, געגוע ויופי. לשמחתנו, הופץ האלבום (בשקט יחסי) על ידי NMC, אך ההפתעה הגדולה הגיע מכיוון הקהל. מה סיכוייו של אלבום ביידיש, שמייצג אולי משהו גלותי, מיושן ומרוחק להצליח למכור מול ה"פלסיות", ה"מסיקות" וכל יתר הכוכבים הנולדים? אם תשאלו את חברות התקליטים – התשובה תהיה קלושים אם בכלל.

נו שויין. לשמחתנו, הקהל מצביע בידיים והצלחת האלבום הפתיעה גם את אלברשטיין ורבז'ינה עצמם. כששומעים את חוה שרה את שיר הנושא של האלבום, או את "מלכהלע", "וויגליד" או העיבוד המופלא והמפתיע ל"א טאג פארגייט" מבינים עד כמה אקטואלי האלבום, עד כמה העושר שבו הופך אותו לזמין ולנגיש, לפרקים נוגה ומעורר מחשבה (במקרה הנוכחי השכילו לכלול תרגומים לטקסטים) ולעיתים רקיד, קליל וכייפי. מעבר לעובדה כי ישנה חשיבות אמיתית להמשך יצירה בשפות הולכות ונעלמות (כשם שעושות סוזי ויסמין לוי הנפלאות ללאדינו) המדובר באלבום עדכני, מפתיע שהקהל מחבק ובצדק. ואולי מישהו שם במגדלי השן של חברות התקליטים יבין סוף סוף שאיכות כזו – לא עוברת "ליד". זה הדבר עצמו.