"האח הגדול": מריה מתפרקת כשהיא שומעת את האמת

עוד שבוע וקצת לגמר "האח הגדול" והבית באס"ק. במקום צרחות וריבים אנחנו מקבלים אווירה מתקתקה של סוף מחנה קיץ רגע לפני שכולם חוזרים הביתה ושוכחים לגמרי כמה מגעיל היה לעשות פיפי בשירותים הכימיים. פתאום מירב ואביבית מחזיקות ידיים במסיבת הפיג'מות, יש צחוקים וכולם מתחילים להתרפק על התקופה שלהם בבית האח. הלו, חברים, זה עוד לא נגמר, ואנחנו, כלומר הפקת 'האח', הולכים למצוץ לכם את הדם עד הסוף המר. אז בבקשה לא לשקוע בנוסטלגיה עכשיו כי געגוע לעבר בזמן שהוא עדיין הווה הוא סימן מספר אחת למפלה, ואתם גם ככה בדרך למטה.

דיירי "האח הגדול": מי מהם ילך הביתה? | צילום: גיא כושי ויריב פיין

נא לא להאכיל את החיות

כנראה גם הפקת 'האח' לא הייתה יכולה לסבול את המתקתקות שהשתלטה על הבית, ובואו נודה בזה – לא מעט באשמתם, ואז בום – קיבלנו את משימת גן החיות, שהגיעה בטיימינג מושלם בדיוק ברגע בו הדיירים מתחילים להיזכר שיש עולם שם בחוץ.

מודחי העונה, ובראשם מגי – שוגה – טביבי, לירז אסייג, אלי זרקה ועוד כל מיני אנשים שכבר הספקנו לשכוח שבו הביתה ובחרו עבור הדיירים שנותרו איזו חיה מתאימה לכל אחד. ממש משלי קרילוב גרסת נווה אילן, ואנחנו כבר הרגשנו איך כל שיעורי הספרות שעסקו בהבדל בין דימוי למטאפורה הולכים להשתלם ובגדול.

כך למשל רועי זכה להיות בת יענה. הבנתם? כי אף אחד לא רוצה להיות בת יענה. רועי התבאס כצפוי וזו גם הייתה הנקודה בה גילנו שהדיירים בפנים בטוחים שדעתם של הדיירים המודחים משקפת את הדעה של הקהל בחוץ.
בכלל, הדיירים ששבו הביתה התנהגו מינימום כאילו הם חוזרים לכנסת אחרי פגרת הקיץ, כשהם מתנסחים כאילו לכל אחד מהם יש עוזר פרלמנטרי צמוד עם משפטים כמו "אבל זאת דעתי", "זה מה שאני מאמינה בו", "זה מה שאני חושבת וכו'". ממי, לא מדברים כאן על הסכם אוסלו, כולה לומר אם מריה היא עצלן או טווס, זה הכל.

החשיבות העצמית של הדיירים המודחים קשורה אולי לפחד העמוק שלהם שבדיוק בעוד 0.4 שניות כולנו נשכח מהם ונחזור לחיינו, בכל מקרה בינתיים גם הם וגם הדיירים הנותרים באובססיה טורדנית משהו למילה "תהליך". לא ברור למה אבל העונה נוצרה איזו קונספציה כאילו בית "האח הגדול" הוא המקום אליו באים לעבור תהליך ומי שעבר הכי הרבה צריך להישאר (רועי הפסיק להיות אפס, מריה התחילה לדבר וישראל נהיה רגיש). חברים, צר לי לבשר לכם את זה רגע לפני הגמר אבל אלו לא חוקי הפורמט! עוד טעות נפוצה בקרב הדיירים היא לחשוב שמי שרב הכי טוב צריך להישאר. אז לא, העולם לא עובד ככה. לא כיף לשמוע אנשים צורחים כל היום כמו תרנגולות צווחניות. ובכלל, מה זאת האובססיה הזאת כלפי לוחמנות ו'לעמוד על שלי'? אה, טוב, בעצם אנחנו חיים בישראל, לא משנה.

בכל אופן, רועי הבת יענה ממש התבאס על הבחירה ושוב נכנס ללופ ה"אני מסכן". בא לי לנער אותו חזק ולהגיד לו בטון הכי אוחצ'י שלי: מתוקה, צ'יל דה פאק אאוט, אם הגעת עד לשביעיית הגמר סביר להניח שהקהל כן אוהב אותך, לא ככה? לשמחתי אביבית חסכה לי את העבודה ומדהים איך תמיד היא זו שמצליחה להרים ולהרגיע את רועי.

אדל קיבלה את השועל ונכנסה ללופ משל עצמה תחת הכותרת 'האם אני ערמומית?', התשובה היא 'לא, את אדל', או במילים אחרות עוד בייסיק ביץ'. מה שהיה מצחיק זה איך תוך שנייה היא נכנסה לתפקיד השועלה כאשר היא (שוב) קיבלה משימה סודית להוציא משפטים לא אופיינים מדיירי הבית. התחושה היא שהאח הגדול ידוע שמשימות סודיות ותחושת ה"אני מיוחדת" זה מה שיעצור את אדל מלשבור את הכלים ולעזוב.

ישראל קיבל את הדמות של מלך העונה, כלומר מלך החיות – נו, האריה. ואנחנו קיבלנו נאום מרגש שלו למגי שהייתה בחוץ, כלומר שוגה, ועוד הוכחה שהוא הולך לזכות.

למרות הניסיון לייצר 'דרמה מטורפת' (בדוק זה מה שהם כתבו שם בישיבת הקריאייטיב) במשימת החיות עם המודחים התחושה הייתה בעיקר מוזרה, קרינג'ית וסופר אוקוורדית. תוסיפו לזה את כל הוייב של "מצטערת, אבל זה מה ש*אני* חושבת" ופחות משבועיים לפני הגמר קיבלנו פרק שכאילו נלקח מלפני חודשים, אי אז מהתקופה בה הייתה אחות גדולה, וכולנו יודעים מה קרה לה.

איך פותרים בעיה כמו מריה?

זה ללא ספק היה השבוע של מריה, ואחד קשה במיוחד. היא הייתה צריכה לומר בקול רם במסיבת הפיג'מות למה היא חושבת שלא מגיע לה לזכות, התוודתה מול הדיירים שהיא לא רוצה לצאת מהבית, וכמובן – קיבלה על הראש מלירז במשימת החיות שהיא לא יותר מפרצוף יפה מה שגרם לה להתפרק לגמרי. ואנחנו קיבלנו תזכורת לכך שגם כשהיא בוכה בטירוף היא לא נהיית גוש לחלוחית אדום כמו שאר בנות האנוש ועדיין נשארת פרצוף יפה. מ.ש.ל.

לאחר שמריה דפקה סקוונס ארוך של בכי בשירותים לבדה היא הלכה אחוזת חרדה לאח הגדול וחשפה בפנינו את האמת שהדיירים מנסים להסתיר מעצמם: יש חיים בחוץ, יש תוכנית שערוכה בצורה מסוימת וגורמת לאנשים להצטייר בצורה מסוימת ויש סיכוי שזו הייתה טעות להיכנס לריאליטי. בדרך כלל אלה תהיות שאנחנו מקבלים רק בריאיון שנה אחרי כשהמודחים מדברים על 'השנה הסוערת בחיי', ולכן ההתפרקות של מריה מול המצלמות הייתה כל כך מרתקת ונוגעת ללב, גם אם לא לגמרי מחוברת למציאות.

במקביל קשה שלא לחשוב איך דווקא לירז שנכנסה העונה על טיקט האהבה העצמית הייתה זו שהורידה את הביטחון של מריה מדרגת 0.2 למינוס אחד. לאהוב את עצמך זה מבורך ורצוי, אבל את אם אוהבת את עצמך ומורידה אחרות במקביל, מה בדיוק עשינו את זה?

קומסי קומ-תוכן שיווקי לפנים שלכם, צופים תמימים

ביום שבת האחרון יכולתם לראות את סטפן לגר, הכוכב החדש של ישראל, בפרק של 'האח' או בערוץ המתחרה ב'נינג'ה ישראל.  פאדיחה עצבנית של ראשי קשת ורשת, עם כמה נקודות שחורות לרעת האח. כי "קומסי קומסה" הוא אולי ה-שיר של הקיץ, אבל הוא גם השיר מהפרסומת של יס.

כשסטפן והילדה הצרפתייה שנראתה בעיקר מפוחדת לאללה (מי נתן לה לפגוש את אביבית בר זוהר בלי אישור הורים?!) נכנסו לבית כדי ללמד את הדיירים את הריקוד של השיר זו לא הייתה משימה, זו הייתה פרסומת ואחת מתוחכמת. המילה 'יס' לא נאמרה אפילו פעם אחת, אנחנו פשוט קיבלנו את שני הפרזנטורים שלה עם שיר הקיץ שלה, וזה חברים – תוכן שיווקי מתוחכם, או מעצבן. תלוי מאיזה צד אתם של המסך.

למה חיכינו עד עכשיו בשביל קצת צחוקים?

'האח הגדול' תמיד היה פורמט קשוח עבור משתתפיו, אך גם עם לא מעט הומור ומודעות עצמית. בעונה הנוכחית נראה שהכיף כמעט נשכח. למה היינו צריכים לסבול עונה שלמה של בכי, ריבים וצחוק בלי אף רגע מצחיק? למה מסיבת הפיג'מות, ללא ספק המשימה החמודה של העונה, הגיעה רק עכשיו?

איזה כיף היה לראות את מירב צורחת בהיסטריה כשכיבו את האורות בבית, איזה מצחיק היה לראות את ישראל נחנק בגלל שמירב כל כך פוחדת והיא לוחצת לו על הצוואר? קצת כיף, מה קרה? מה, לא מגיע לדיירים? אם הפקת האח הייתה פחות מתעסקת בלייצר "יעני" דרמה אלא גם חושבת על הצד הכיפי שיכול להיות בפורמט יכול להיות שכל הטורים שלי מארבעת החודשים האחרונים היו פחות ממורמרים, לא דבר של מה בכך.

אבל הקטע הכי היסטרי היה דווקא בסוף המשימה כשאחד אחרי השני הדיירים נכנסו לחדר האח כמו נזירות מסורות עם מילות הודיה, "וואי, תודה אח גדול, זה לא מובן מאליו!". אממ… אבל זה כן מובן מאליו שיהיה לכם גם כיף בתוכנית טלוויזיה ולא רק תסבלו ותבכו כל הזמן.

האח הגדול עושים רופול

אתחיל ואומר שאם מישהו מהקוראים עוד לא ראה את "מירוץ הדראג של רופול" שיפסיק עכשיו לקרוא את הטור וירוץ לצפות. אפשר לשלוח לי תשלומים, זרי פרחים והוקרות תודה בפרטי. ותאמינו לי, אתם תרצו להודות לי.

אצל רופול, לקראת כל סוף עונה, רביעיית הגמר מקבלת תמונות ילדות שלהם והמשתתפים בתחוכנית הדראג מתבקשים לדבר על הילדים שהיו. לרוב מדובר באחד הרגעים הכי מרגשים והאמיתיים בתוכנית, ובכלל על המסך.

אז ב"אח הגדול" עשו אותו דבר, והתוצאה: קצת פחות מרגש, קצת יותר שרשרת ברכות יום הולדת מכיתה ה'. "תישארי נאמנה לעצמך", "תמשיכי לחייך", "תראי את הטוב". והשיא: אביבית הבוגרת אומרת לאביבית הילדה שלא תקשיב למי שאומר לה שהיא לא תהיה מפורסמת. מצד שני, נו, הצליח לה.

מתי המירוץ לדראג של אביבית בר זוהר? | צילום מתוך האינסטגרם שלה

למה הבית טינופת?

אני מנסה לנבור במעמקי זכרוני לגבי עניין הלכלוך והאם כל בית אח גדול היה מטונף ככה. הבית ממש מטונף, ברמה שהם היו מאוד מובכים כשסטפן הגיע והוא אפילו הלך לשטוף כלים בשבילם. WTF.

חמישיית הגמר

בגלל שישראל הוא המלך של הבית, אה סליחה מלך החיות במשימת החיות בבית, הוא זה שבחר את חמישיית הגמר: אביבית, מריה, רועי, מירב והוא.  הם אפילו עשו תמונת חמישיית גמר מה שהיה ממש מוזר כי הקהל עדיין לא בחר את חמישיית הגמר, אז מה אתם קופצים? לא מובן. אבל החלק הכי לא מובן היה העובדה שאליאב ואדל נשארו בחוץ. את העניין עם אדל עוד אפשר להבין, אבל אליאב? מדהים לראות איך בן אדם שהתחיל בתור הפייבוריט של העונה עכשיו מדשדש כמתמודד שאפילו לא מגיע לחמישייה הסופית.