הזוגיות של דניאלה לונדון דקל וליליאן ברטו

מימין: דניאלה ז'קט זארה | חולצה אן פונטיין | מכנסיים קסטרו | תכשיטים רויאלטי | משקפי שמש ורסאצ'ה | ליליאן ז'קט סוניה ריקל לטקטיק | חולצה מנגו | גופייה זארה | מכנסיים קסטרו | תכשיטים מילר | משקפי שמש פורלה לאופטיקה טל | צילום: איליה מלניקוב
מימין: דניאלה ז'קט זארה | חולצה אן פונטיין | מכנסיים קסטרו | תכשיטים רויאלטי | משקפי שמש ורסאצ'ה | ליליאן ז'קט סוניה ריקל לטקטיק | חולצה מנגו | גופייה זארה | מכנסיים קסטרו | תכשיטים מילר | משקפי שמש פורלה לאופטיקה טל | צילום: איליה מלניקוב

הורות? "שלב קצר בחיים", הטרדות מיניות? "זה לא הדבר הכי נורא", המופע החדש? "אם היינו רוצות כסף היינו קונות נדל"ן". דניאלה לונדון דקל ("יום האם") וליליאן ברטו ("החיים זה לא הכל") הפיקו לבדן הצגה על זוגיות. בדרך הן לא מפחדות לדבר על סקס, התבגרות ועור הזרוע המידלדל

88 שיתופים | 132 צפיות

 

אומרים שתוחלת החיים הממוצעת של התאהבות היא שנתיים. אחר כך משהו נהיה שגרתי יותר, אפור יותר, חונק יותר – וגם יציב יותר. לפי התיאוריה הזו, לשחקנית ליליאן ברטו ולקומיקסאית דניאלה לונדון דקל נותרה עוד שנה שלמה של חגיגות. הן אמנם מעלות עכשיו מופע שמבוסס על כל מה שמגיע אחרי השנתיים, אבל בכל הקשור לחיבור שלהן הסיפור אחר לגמרי. בשלב הנוכחי הן עדיין זורקות אחת לשנייה מבטים מצועפים ומחמאות דביקות, מסיימות זו את משפטיה של זו ואפילו נופלות בקלישאה הרומנטית מכל – מתווכחות בסוגיה הזוגית הידועה, "מי התחילה עם מי".

לונדון דקל: "הכרנו אחת את השנייה שנים, אבל רק לפני שנה נהיינו חברות. אני דווקא ניסיתי להתחבר אליה קודם אבל זה לא הצליח".
ברטו מתמוגגת: "באמת, דניאלה? לא ידעתי שניסית בכלל".
לונדון דקל: "כן, אני רציתי, אבל את לא נותנת לכל אחד להתקרב. את סוציומטית. אני יכולה להבין את זה, יש לך את האנשים שלך, לא כמוני שמוסיפה חברות כל הזמן".
ברטו: "בסוף זו אני שפניתי לדניאלה. זה היה אחרי שקראתי טור שלה על הבן שלה, שעבר לגור בקומונה. משהו בטור הזה נגע בי, הצחיק וריגש אותי, ומצאתי את עצמי מדברת עליו עם אנשים ובסוף מבינה שאני צריכה לעשות איתה משהו. פניתי אליה והצעתי שנעלה יחד מופע, שתינו על הבמה".
לונדון דקל: "היא לא ידעה שיש לי פחד קהל. כמו כל הילדות גם אני רציתי להיות זמרת, אבל הבנתי שזה לא יקרה כי אני לא יודעת לשיר. אני בקושי עומדת על במה״.
ברטו: ״נפגשנו כמה פעמים ודניאלה החליטה לכתוב לי מופע מערכונים על זוגיות. יכולתי לבקש עוד? צירפנו את יוסי מרשק שישחק איתי ואת יוני רכטר שכתב שירים".

מימין: דניאלה ז'קט זארה | חולצה אן פונטיין | מכנסיים קסטרו | תכשיטים מילר | נעליים פריטי בלרינס | ליליאן שמלה אן פונטיי | תכשיטים פדני | סנדלים עמנואל | צילום: איליה מלניקוב
מימין: דניאלה ז'קט זארה | חולצה אן פונטיין | מכנסיים קסטרו | תכשיטים מילר | נעליים פריטי בלרינס | ליליאן שמלה אן פונטיי | תכשיטים פדני | סנדלים עמנואל | צילום: איליה מלניקוב

 

התוצאה, "עובדים על הזוגיות", היא מופע עצמאי בהפקת השתיים שרץ ברחבי הארץ. ברטו ומרשק מגלמים בו זוג חסר שם, זוג שיכול להיות כל אחד מהזוגות שמגיעים לראות אותם – משלב ההתאהבות, דרך הילדים, הריבים המטורפים ושביעות הרצון מגירושים של אחרים, ועד למסקנה, סליחה על הספוילר, שיש זוגות גרועים יותר. קהל יום שישי במרכז רוזין ברמת אביב נראה מרוצה, רגע לפני שרץ הביתה לשחרר את הבייביסיטר. "הניסיון להוריד את הרומנטיקה והפאתוס למקומות יותר אמיתיים וכואבים מדבר לכולם", אומרת לונדון דקל. "אני מאוד מאמינה בזה וגם ליליאן כזו. היא באה מחנוך לוין, זה לנסות לרגש מתוך מקום קטן. יש כאן רצון של כולנו לדבר בכנות".

מתי הרגשת שהצלחת לעשות את זה במיוחד?

לונדון דקל: "יש לנו מערכון שמדגים ריב ומצליח לנתח את המנגנון שעמד מאחוריו. זה הרי לא ריב ספציפי, יש מכנה משותף לכל הריבים. היופי הוא שזה תיאטרון, ואפשר לעשות דברים לא ריאליים, משהו שלא מחקה את המציאות אלא מדבר עליה. בקולנוע, למשל, לא הייתי יכולה לכתוב שורה כמו 'לא ידעתי שאישה מזדקנת בקפיצות', שיוסי אומר על ליליאן".

ליליאן, זה נאמר תוך שמנתחים את שומן הזרוע שלך. לא מעליב?

ברטו: "לא, בכלל לא. אף פעם לא עניין אותי להיות יפה על הבמה. יש שחקניות שמפחדות לחשוף את הכיעור ואני בדיוק הפוך. אני הכי אוהבת את המונולוג הזה על הזיקנה. לא הייתי מוותרת עליו בחיים".

לונדון דקל וברטו בחזרות | צילום: אינסטגרם
לונדון דקל וברטו בחזרות | צילום: אינסטגרם

 

וכך, כשלונדון דקל צופה מן המחשכים ("אני עדיין מגיעה לכל מופע, ייקח לי זמן לשחרר"), וברטו מתכתבת בגופה עם הגיל של שתיהן – 49 – הן נודדות בין במות ומתעדכנות במצב הקופה. הן בחרו לא להסתפק ביצירה, אלא לנסות מודל של שותפות עסקית, יזמות בשתיים – הן מפיקות יחד, עשו חזרות בבתים של שתיהן, אפילו ויתרו על במאי. זה מיזם נועז, אפשר לומר, אבל בתקופה שמתגלה כמעצימה עבור שתיהן זה בעצם הגיוני מאוד.

כל אחת מהן עברה סוג של שחרור בשנים האחרונות. לונדון דקל – בעלת הטור הפופולרי "עמוד הבית" במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שכתבה חמישה ספרי קומיקס וזכתה בפרס דוש לקריקטורה בשנת 2013 – פרצה את תחומי הז'אנר וכתבה את הסדרה "יום האם" בכיכובן של קרן מור ואורלי זילברשץ בנאי, שבימים אלה עלתה עונתה השנייה ב"קשת". ברטו, שחקנית תיאטרון מוערכת, עזבה את ביתה בהבימה אחרי תשע שנים ופנתה לעולם ההפקה המקורית עם המופע המדובר "אוי, אליאס, אליאס", שבו היא מעלה לצד דרור קרן ומוני מושונוב את מיטב המערכונים של בעלה המנוח, חנוך לוין.

"הדבר הראשון ששאלתי את עצמי כשעזבתי את הבימה היה על מה אתחרט אם יקרה לי משהו. אם אני מתה בעוד חודשיים, על מה יהיה לי חבל?", היא מספרת. "התשובה הייתה שאני אתחרט שלא שיחקתי במשהו של חנוך. מאז שהכרנו בהצגה שלו, לא הסכמתי לעשות תפקידים שלו, שלא יגידו שקיבלתי את זה בחסד. זו מחשבה שלא יכולתי לסבול״.

לונדון דקל וברטו בחזרות | צילום: אינסטגרם
לונדון דקל וברטו בחזרות | צילום: אינסטגרם

יכולת להעלות את "אוי, אליאס, אליאס" בכל תיאטרון רפרטוארי. אני בטוחה שהם היו שמחים. למה לא עשית זאת?

"רציתי משהו משלי. ניהול הוא לא משהו שזר לי. כבר כמעט 15 שנה אני מנהלת את העיזבון של חנוך. זה נפל עליי, לא הייתה לי ברירה. ראיתי שאני מצליחה לעשות דברים בתוך המקום הזה".

לונדון דקל: "ליליאן נורא מוכשרת בניהול. היא יכולה לטפל בכל פרט מהשולי והמסובך ביותר, כמו מי ידביק לנו פוסטרים בצפון".

ברטו: "למרות שבפעם הראשונה שהוצאתי חשבונית על 'אליאס' רעדו לי הידיים. דאגתי שאני לא כותבת נכון ולא מבינה נכון את כל העניינים הכספיים ומעצבנת את מס הכנסה. אבל היום כבר התרגלתי והעצמאות מאפשרת לי לעשות דברים שלא חלמתי שאוכל לעשות. עכשיו אני עובדת על ערב של המשוררת האהובה עליי, ויסלבה שימבורסקה".

לונדון דקל: "זה מאפשר לנו להיות בשליטה מלאה, להרגיש שהמופע הזה באמת שלנו. אנחנו מחליטות מה עולה ומה יורד, מה צריך לתקן. יש בזה סיכון, אבל גם רווח עצום".

דניאלה, גם את על הגל. את בכל מקום.

"כל מה שקורה לי בעבודה זה כי אני מקבלת הזדמנות ונאחזת בה״, היא מגחכת בביטול העצמי המוכר שלה. ״זה מה שקרה לי עם ההצעה לכתוב את 'יום האם' מהמפיקה דנה עדן, וזה גם מה שקרה לי עכשיו עם ליליאן. אני שמחה להתפרנס מאמנות, וברור שאני רוצה להרוויח כסף, כי זה מאפשר לי חופש להמשיך. אבל זה לא שיש לי חלום לרכוש עכשיו אי יווני".

יש לכן מודל כלכלי?

ברטו: "הפיצוח של המופע הזה הוא לא כלכלי. המטרה היא שיהיה מצחיק, שידבר אלינו, ולקהל הרחב. אם היינו רוצות לעשות כסף היינו קונות נדל"ן".

"אני חושבת שהטרדה מינית זה לא הדבר הכי נורא שאישה יכולה לעבור בחיים. אני מעדיפה את זה משישלפו לי ציפורניים" | צילום: איליה מלניקוב
"אני חושבת שהטרדה מינית זה לא הדבר הכי נורא שאישה יכולה לעבור בחיים. אני מעדיפה את זה משישלפו לי ציפורניים" | צילום: איליה מלניקוב

המלחמה האבודה על ההטרדה

האמת היא ששיחתנו מתקיימת על פיסת נדל"ן לא רעה בכלל. ברטו מארחת אותנו בביתה במושבה האמריקאית ליד נווה צדק, בית שנותן לך תחושה מיידית שפסעת לתוך ז'ורנל. בעלה השני, האדריכל מורן פלמוני, הוא שעומד מאחורי הפנינה העיצובית הזו, והיא מגישה לנו מים, תה ושזיפים באווירת צימר כללית. לונדון דקל מסתפקת בעישון סיגריות בשרשרת. היא הגיעה לכאן מיד אליהו, ומרגישה בבית.

"אם אני צריכה לצאת עם חברות אני אעבור אצל ליליאן לפני, שתפנק אותי", היא אומרת. "אני מתרחצת כאן והיא מוציאה לי קרם של לפני וקרם של אחרי וסרום לעיניים וכל מיני דברים כאלה. היא אישה מתוחזקת, לא כמוני. ליליאן בשבילי היא תמצית הנשיות השלמה. גם אימא שלי הייתה כזו, אריסטוקרטית".

גם בקומיקס שלך וגם בהצגה ואפילו ב"יום האם" מרגישים המון הלקאה עצמית חיצונית. ציפיתי לפגוש מפלצת. אני מאוכזבת שאת נראית טוב.

"אני שמחה להפתיע לטובה", נאנחת לונדון דקל. "אני רוצה לא להגעיל. זה לא שאני שונאת את איך שאני נראית, אני בטוחה שגם אם נתבקש להתפשט, אני אעשה את זה יותר בקלות מליליאן".

ברטו ומרשק "עובדים על הזוגיות" | צילום: גדי דגון
ברטו ומרשק "עובדים על הזוגיות" | צילום: גדי דגון

את מציירת את עצמך שמנמונת ואת רזה.

"רזיתי המון פעמים בחיים שלי, אני כל הזמן מרזה. הדיאטה האחרונה גרמה לי לחזור לעשן אחרי 15 שנה, זה לא טוב".

ברטו: "היא לא יושבת לאכול אף פעם, היא אוכלת כף מסיר וזהו".

לונדון דקל: "זה נכון שביצירה שלי אני מתעסקת הרבה במציאות החברתית, בכל הנושא של הדיקטטורה של היופי. כל נושא האג'נדה נורא מעסיק אותי. אני חווה את הטרור הזה וגם רוצה להיטהר ממנו. יש משהו משחרר בלדבר על זה. בהתגברות ובפיכחון יש כוח".

ברטו: "דניאלה היא לא האישה היחידה שמתעסקת במראה שלה. זה תקף לגביי ולגבי רוב הנשים. אצל אחת זה עור הפנים, אצל השנייה זה הרזון, אצל השלישית זה הקמטים ואצל הרביעית זה הבגדים. אין לי חברה שחופשייה מזה. אנחנו הרי יודעות מה העולם שלנו מיחצ"ן בתור הדימוי הנשי הנשגב, לא פלא שאנחנו מרגישות ככה".

עד כמה המגדר משחק תפקיד במופע שלכן? אפשר לקרוא לו פמיניסטי?

לונדון דקל: "הפסקתי להסתכל על אנשים דרך החלוקה הזו. היום אני לא מבינה מה ההבדל, מה זה אומר להיות אישה או גבר. הפמיניזם טשטש את ההגדרות האלה וזה הדבר הכי אופטימי שקרה, לשם זה צועד. המהפכה הפמיניסטית היא המהפכה הגדולה של 100 השנים האחרונות. במופע שלנו אולי יוסי רואה יותר כדורגל מליליאן, אבל זה מפגש בין שני אנשים ולא של גבריות ונשיות בתפיסה שמרנית. ליליאן, למשל, היא זו שנלחצת שם מהמחויבות, לא הגבר".

ברטו: "אבל נשים הן באמת נודניקיות יותר".

קרן מור מתוך הסדרה "יום האם" | צילום: קשת
קרן מור מתוך הסדרה "יום האם" | צילום: קשת

ולא רוצות סקס? במופע הוא תמיד רוצה והיא הודפת.

לונדון דקל: "זה מייצג את המציאות. ככה זה בזוגיות ארוכה, אנחנו שונות מהם. אני לא מכירה את ההפך, ואני לא יכולה להיות עיוורת לנרטיבים של מה נשים מדווחות לי, וזה שהן רוצות פחות מין. אני לא יודעת אם זה חברתי או ביולוגי".

ברטו: "לדעתי זה ביולוגי, יש לנו מנגנון ביולוגי שונה. אני כן חושבת שנשים שמכירות את עצמן, את המנגנונים הפיזיים שלהן דווקא אמורות ליהנות מהיתרון של זוגיות ארוכה, שבה אין בושה או מבוכה וליהנות ממין יותר. אבל לסקס טוב אין קשר לתכיפות. נשים מתעייפות, מה לעשות".

איפה אתן בשיח ההטרדות המיניות?

לונדון דקל: "אני חושבת שהטרדה מינית זה לא הדבר הכי נורא שאישה יכולה לעבור בחיים. אני מעדיפה את זה משישלפו לי ציפורניים".

ברטו: "תראי, במשך שנים רבות גברים הרשו לעצמם לעשות מה שמתחשק להם. גם אני סבלתי מזה כבחורה צעירה, אין לי חברה אחת שלא סבלה מזה. חשוב שדברים יוצאים החוצה היום, אבל יש בעיה עם האופן שבו זה יוצא. עברתי חוויה קשה עם פרטנר שלא אגיד את שמו, מישהי האשימה אותו בהטרדה מינית קשה, זה היה מרוח על כל העיתונים ונגמר בהיעדר אשמה, גם על ידי המשטרה וגם על ידי הפרקליטות. ועכשיו מי זוכר את זה? אף אחד. אפשר ככה להרוס לאדם את השם. צריך להיזהר נורא. אבל במצב שבו יש עשרות מתלוננות, זה אחרת".

לונדון דקל: "יש כאן מלחמה חשובה. אבל נשים גם צריכות לגלות יותר אומץ, לא להסכים, להילחם, להתלונן. הערכאות המשפטיות נורא סלחניות, חשוב לי שהעונש יהיה יותר כבד. חוק התיישנות על עבירות מין למשל, זה דבר נורא".

לונדון דקל: "צריך לזכור שהורות היא שלב קצר, אז חשוב לבנות לעצמך חיים שלא קשורים לילדים. אימא חווה סימביוזה עם הילד 15 שנה ואז מה?" | צילום: איליה מלניקוב
לונדון דקל: "צריך לזכור שהורות היא שלב קצר, אז חשוב לבנות לעצמך חיים שלא קשורים לילדים. אימא חווה סימביוזה עם הילד 15 שנה ואז מה?" | צילום: איליה מלניקוב

פשיסט קטן בלב

בכל מה שקשור להורות, הדגל הפמיניסטי של לונדון דקל מורם בצורה לוחמנית בהרבה. לאחרונה עוררה סערה רבתי בטור ובפוסט בפייסבוק שביקשו לברר לא רק את יתרונות ההנקה אלא גם את "יתרונות אי ההנקה". היא מדברת וכותבת הרבה על הצורך בשוויון במשק הבית, ולעתים מציירת את עצמה כאסקופה נדרסת על ידי ילדים, מצב שמוצג כרחוק מאידיאלי. מיכאל, ה"חמודי" הפרטי שלה ושל בעלה, רופא הילדים משה דקל, שהפך אפילו לפרזנטור של קופת חולים כללית – כבר חייל היום, ויש גם את תמרה בת ה־19 והללי בת ה־12. לברטו הרכב דומה, רק בשניים – אלכסנדר בן ה־20 מנישואיה לחנוך לוין ואלונה בת ה־12 מנישואיה השניים.

"צריך לזכור שהורות היא שלב קצר בחיים ורוב הזמן את לא בתוך זה, אז חשוב לבנות לעצמך חיים מחוץ לזה, חיים שלא קשורים לילדים", אומרת לונדון דקל. "אני נורא מאמינה בזה ורוצה לצאת בקריאה נרגשת לכל הקוראות. אימא שחווה סימביוזה עם הילד שלה, יכולה להחזיק ככה 15 שנה ואז מה?".

בסדרה קרן מספרת לבעלה שיש לה נטיות ימניות. זה משהו שקרה לך?

לונדון דקל: "אני שמאלנית גאה וציונית, אבל בכל שמאלני קיים פשיסט וזה בסדר לחשוף את זה. אני רוצה למצוא את הדברים המכוערים בנו כדי להתגבר עליהם. הכי טוב זה לצחוק על עצמך, ולא לעשות פאתוס מוגזם מהשמאלנות, אלא לבדוק אותה לעומק ולבדוק את המקומות המכוערים שלה".

כמה מזה קשור לכך שאת בתו של אייקון שמאלני בשם ירון לונדון?

"תראי, אבא שלי הוא מה שהוא בגלל רוח חופשית ומרדנות, אין לו אפילו בגרות, אז גם ממני אני לא חושבת שיש ציפיות ליישר קו בשום צורה. אנחנו שלושה ילדים וכל אחד מאיתנו חי בכיוון שלו, הכל מאוד משוחרר".

מה הוא חשב על המופע?

"הוא קשוח, הוא אהב אותו. אין אצלו הנחות, אין דבר כזה. זה קשה וגם נפלא. כשהוא ראה את הפיילוט של 'יום האם' הוא אמר לי לכבות את זה מרוב שהוא חשב שזה רע. זה מעליב נורא, אבל זה גֵן נהדר. אנחנו מדברים כמעט כל יום, הוא נורא אבא".

שתיהן גדלו בתל אביב, ואת השמות של שתיהן נוטים לאמר בנשימה אחת עם גברים מפורסמים – ירון לונדון, חנוך לוין. אבל מסלול חייהן שונה לחלוטין. לונדון דקל נולדה לאצולת תקשורת ישראלית, למדה גרפיקה בבצלאל, גילתה את עולם הקומיקס כמעט במקרה אבל מצאה עצמה בו מיידית, עם טורים יוקרתיים ב"הארץ", "לאישה" וכיום "ידיעות אחרונות". היא בחרה להתחתן מחוץ לברנז'ה, עם רופא ילדים מבית מסורתי ש"התחזק" אחרי נישואיהם וכיום הם מנהלים בית מעורב.

ברטו נולדה בוונצואלה ועלתה בגיל שנתיים יחד עם אמה, אחרי שהוריה התגרשו. היא חיה כבת לאם חד הורית ונמשכה לעולם המשחק. היא למדה בבית צבי, ונשלפה מיד אחרי לימודיה לתיאטרון באר שבע, מה שהשיק קריירה של עבודה נונסטופ בכל התיאטראות – הקאמרי, החאן וכאמור הבימה. הציבור הישראלי מכיר אותה מ"החיים זה לא הכל" בערוץ 2, וכעזר כנגדו של מודי בראון בפרסומות לבנק דיסקונט. היא הייתה בת 27 כשהכירה את חנוך לוין, ובת 33 בלבד כשהתאלמנה. "בחרתי מצוין את שני הבעלים שלי", היא מהרהרת, "והמופע הזה הוא הזדמנות בשבילי לדבר על זוגיות רגילה, שגרה של זוגיות, על הדברים שחוויתי בפרק ב' כמו אדם רגיל, לא על כל מה שליווה את החיים שלי לפני כן, כשהם התרסקו לגמרי״.

לונדון דקל: ״לכל זוגיות יש תקופות. צריך להישאר יחד בכל פעם מחדש. זה לא צריך לבוא ממקום של הרגל, נוחות או פחד, אלא ממקום של בחירה ואומץ. אין בהכרח אומץ בלהישאר ואין בהכרח אומץ בלעזוב, האומץ הוא בעצם הבחירה. החיים הם נורא קצרים וצריך לנצל אותם נורא, לחוות את החיים בעוצמה, כי השעון מתקתק. הקריאה שלנו היא לא להישאר בכל מחיר אלא לקחת על זה אחריות. תבחרו אחד בשני".

ברטו: "שתינו מאמינות בלהרגיש חזק".

לונדון דקל: "אנחנו דומות בקטע הזה ושתינו מאוד אופטימיות. יש לנו כנראה את הגֵן של האושר".

צילום איליה מלניקוב | סטיילינג דור מרדכי | שיער קוסטה וינו לסולו במוצרי לוריאל פרופשיונל | איפור אבישג חדד | ע. סטיילינג דיקלה שוורץ