"הפנתר השחור" רוצה להיות "וונדר וומן" של הקהילה השחורה

ינצח את "וונדר וומן"? "הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט
ינצח את "וונדר וומן"? "הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט

עם גיבור-על שחור, צבעוניות מהממת וחגיגה של התרבות האפריקאית, "הפנתר השחור" שמסתמן כלהיט החדש של מארוול רוצה להיות גם שובר קופות הוליוודי וגם סרט רציני על גזענות ומוסר. האם הוא יצליח? ביקורת

88 שיתופים | 132 צפיות

 

כמעט לפני עשור יצא לאקרנים "איירון מן", הסרט הראשון ביקום הקולנועי של מארוול. אז הרעיון ליצור סדרת סרטים שכל חלקיה מתחברים וממשיכים זה את זה נשמע מופרך ושאפתני מדי כדי להצליח. היום כל אולפן הוליוודי גדול מנסה לחקות את ההצלחה הזו, ונכשל. סרטי מארוול הם כמו סדרה אחת סופר יקרה עם פערי זמן ארוכים מאוד בין פרק לפרק, מה שכמובן מאלץ את הקהל לכסוס ציפוניים ולצפות בכל החלקים כדי להבין עד הסוף מה קורה ולמה. בנקודה הזו יוצא היום (חמישי) הסרט ההו-כה-מדובר "הפנתר השחור".

בשבועות האחרונים הדיבור על "הפנתר השחור" הציף את כל אתרי ומגזיני הבידור והוא התקבע בתודעה כסרט החדש על "גיבור-על אפרו-אמריקאי". מדובר בטעות כפולה ונפוצה למדי. ראשית, כבר היו בעבר גיבורי-על אפרו אמריקאיים כמו "הנקוק" או "בלייד". ושנית, וזהו החלק הדרמטי – הפנתר כלל אינו אמריקאי, הפנטזיה העתידנית הזו מתרחשת ברובה באפריקה וחוגגת את תרבות היבשת השחורה. ב-2018 עצם הליהוק של שחקנים כהי עור לשוברי קופות עדיין נחשב לצעד נדיר וחתרני, כך שאפשר להבין למה הקהל עדיין מתקשה לקבל גיבור-על שהוא רק אפרו, בלי סיומת ה'אמריקאי' בסוף. נדמה כי רק מותג בסדר הגודל של מארוול מסוגל להרשות לעצמו להמר על סרט קומיקס בתקציב גבוה עם קאסט שכמעט כולו שחור ועיסוק ישיר בגזענות. אבל האם ההימור הזה ישתלם להם והאם "הפנתר השחור" יצליח לעשות לקהילת השחורים בארה"ב, ובכלל, את מה ש"וונדר וומן" עשה למעמד הנשים בעולם כולו?

הפנתר השחור הוא למעשה טצ'אלה (בגילומו של צ'דוויק בוזמן), נסיך הממלכה האפריקאית הדמיונית ווקאנדה, שכבר הוצגה בסרט אחר – "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". בסרט ההוא אביו של טצ'אלה נרצח והוריש לו את כס המלכות במדינה המסתורית המשופעת במשאב הטבע הנחשק והדמיוני – מתכת חזקה במיוחד בשם ויברניום. בעוד שאר העולם בטוח כי מדובר במדינה ענייה ונחשלת, בני ובנות ווקאנדה פיתחו טכנולוגיות חדישות ומעוררות קנאה ושמרו את הידע רק לעצמם. כך שיותר מאשר סרט על גיבור-על אפריקאי, "הפנתר השחור" הוא תשובה מפוארת לשאלה מה היה קורה אם הקולוניאליזם היה מדלג על אומה אפריקאית אחת. התרבות הסודית שפיתחו בווקאנדה משלבת באופן מושלם ישן עם חדש, כשצד לבוש, עיצוב וטקסים מסורתיים מתקיימות טכנולוגיות חדשניות, כמו הולגרמות, כלי נשק ובגדים חכמים. חבל רק שכולם מדברים שם אנגלית כל הזמן. אבל נו, הוליווד.

שיטת הממשל של ממלכת ווקאנדה, עם זאת, לא עתידנית במיוחד. טצ'אלה מוכתר למלך כיוון שהוא בנו הבכור של המלך הקודם, והאפשרות היחידה להפילו מהשלטון היא רק בקרב טקסי. בזכות שיקוי סודי מקבל טצ'אלה כוחות על-אנושיים שהופכים אותו לפנתר השחור, וכך הוא יכול לא רק לשלוט אלא גם להגן על בני עמו. אחותו הצעירה סורי (לטישה רייט, כוכבת הפרק המדובר Black Museum מהעונה האחרון של "מראה שחורה") דואגת לו לחליפת פנתר משוכללת ונשקים מגניבים לרוב, אם תרצו היא המקבילה של הסרט ל-Q של ג'יימס בונד.

"הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט
"הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט

 

אבל לא כולם מרוצים מהסטטוס קוו של ממלכת ווקאנדה. נקיה, בת זוגו לשעבר של טצ'אלה (בגילומה של לופיטה ניונגו) לא מסתפקת בחיים נוחים ופועלת למען אפריקאים שמזלם פחות שפר עליהם. הנבל של הסרט אריק קילומנגר (מייקל בי. ג'ורדן), שנולד בארה"ב לאב ווקאנדי עוד יותר לא מרוצה. החיים בשכונה מחורבנת בקליפורניה גרמו לו לחלום על עולם שבו השחורים שולטים ביד רמה בלבנים, מטרה שהוא שואף להשיג בעזרת העוצמה הצבאית של ווקאנדה. למעשה מה שרואים על המסך הוא שחזור של עלילת מרטין לותר קינג מול מלקולם אקס, רק שקינג מתרוצץ כאן בחליפה צמודה עם אוזניים ומלקולם אקס הוא היפסטר שמסתתר מאחורי מסכה אפריקאית עתיקה שהוא גנב ממוזיאון. "הפנתר השחור" הוא סרט עם אפיל רציני ודיונים על מוסר, סולידריות, גאווה לאומית, גבורה ומנהיגות אבל בכל זאת מדובר בסרט קומיקס עם רגעים מפורכים, ילדותיות מסוימת ומהלכים שהם לא תמיד הגיוניים אבל משרתים את צרכי הסרט, בקיצור ספקטקל הוליוודי. לא משהו ש"קפטן אמריקה", "באטמן נגד סופרמן" או אפילו "ת'ור ראגנרוק" לא עשו קודם, אבל עם דגש חזק על ענייני גזע ועם מידה בלתי מבוטלת של פומפוזיות.

ויזואלית זה אחד הסרטים המרהיבים בתולדות מארוול, עם בניית עולם מלהיבה וצבעוניות כיפית, מה שעוזר לאזן קצת את התוכן הכבד יחסית. הבלחות הומוריסטיות והרבה סצנות אקשן בכיכובם של הפנתר, קילמונגר, נקיה וסורי תורמות גם הן לאיזון. אבל תואר ההצטיינות האמיתי הולך לאוקויה – גיבורת העל הבאמת מעיינת של הסרט וללא ספק הדמות הכי טובה בו. אוקויה, בגילומה של דנאי גורירה, היא מנהיגת קבוצות לוחמות שאמונה על בטחונו של המלך וכל סצנה איתה היא תענוג. בכלל, כל האגף הנשי של הקאסט מצוין. בין אם זו ניוגנו כדמות קשוחה בהרבה מזו שפרמה אותה בסרט "12 שנים של עבדות", רייט שמשלבת בקלילות בין אינטלקט ושובבות נעורים או אנג'לה באסט כמלכה האלגנטית.

"הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט
"הפנתר השחור" של מארוול | צילום מסך מתוך הסרט

תפקיד הפנתר השחור שקיבל בוזמן – מנהיג ערכי שרק רוצה להיות מלך טוב לאנשיו – הוא מראש קצת כפוי טובה ומוגבל. דווקא הנבל של הסרט הוא זה שגונב לו את הברק וזוכה בחיבת הצופים בקלות. גנב סצנות נוסף הוא סטרלינג קיי בראון שעושה מטעמים מדמות מוגזמת ומצחיקה של מנהיג שבט ווקאנדי שחי בבידוד בהרים. דניאל קלויה, שמועמד כרגע לאוסקר על הופעתו המצוינת ב"תברח" לא מצטיין במיוחד אבל לפחות יש לו סצנה אחת מגניבה בה הוא רוכב על קרנף משוריין. אנדי סירקיס ומרטין פרימן הם שני השחקנים הלבנים היחידים בסרט אבל הדמויות שלהן מעניינות ומשמעתיות הרבה פחות.

"הפנתר השחור" הוא בלון ניסוי של ייצוג אפריקאי ושחור על המסך לא פחות משהוא סרט שרואים בשביל הכיף. ההשוואה בינו לבין "וונדר וומן" היא בלתי נמנעת, אבל יהיה זה לא הוגן וגם משולל כל היגיון לצפות מסרט אחד, טוב או מושקע ככל שיהיה, להיות הוכחה מוחלטת לקונספט בסיסי כמו "גיבור על שהוא לא גבר לבן". ובכל זאת, אפשר להניח שהפנתר ישבור שיאים דומים לאלה שעשה "וונדר וומן". הוא אולי ארוך מדי וקצת אובר-דרמטי, אבל הוא יצירתי, כיפי ויוצא דופן מספיק כדי לפצות על זה.