הפרעה דו קוטבית: ראיון מיוחד עם רינת קליין

זה לקח שלוש שנים בדיוק מהרגע שערוץ 8 בהוט עבר לבעלות חדשה של המפיק חיים סלוצקי ודרי שי ועד שנשמו לרווחה במשרדים בגני התערוכה בתל אביב. נשמו ואז חייכו חיוך רחב. ואז החיוך הפך לענק. זה קרה בחודש שעבר, כשפרס הסדרה הדוקומנטרית לשנת 2015 עבור "מגש הכסף" הונח בגאון על המדף, מסמן בהתרסה את סופה של הסערה. התוצאה: ניצחון בנוק אאוט. שלוש שנים קודם לכן געשה תעשיית הטלוויזיה סביב העברתו של הערוץ, שנהנה מתדמית אליטיסטית, אל בעליו של ערוץ הוט בידור ישראלי, אביו וממציאו של הדוקו סלב. המחאה הייתה גדולה. היוצרים פנו אל בעלי הבית בהוט ותבעו מהם התחייבות לשמירה על אופיו של הערוץ, בטוחים שהאדונים החדשים יפנו עורף אל העיסוק בתרבות ויהפכו אותו לעוד פס ייצור של כוכבי טראש בדרך אל ערוץ 2.

ובאמת כך היה. ערוץ 8 בהוט סירב לעסוק בתרבות. ליתר דיוק, סירב לעסוק בתרבות בלבד. תוך שלוש שנים ותוך שהוא מפתיע רבים בתעשיית התקשורת, הפך הערוץ לאחד השופרות החברתיים החשובים והציג תוכן בועט הנושא מסרים שנויים במחלוקת שלא מחליקים בקלות בגרון. פחדתם מדוקו סלב, קיבלתם את האימא של הדוקו.

על המהלך הזה חתומה רינת קליין, המנהלת והעורכת ראשית של ערוץ 8 בהוט והוט בידור ישראלי. כן, הדואליות הזו מוזרה אבל היא גם אפשרית ומזינה היטב את שני הצדדים – על כך עוד בהמשך. קליין היא טיפוס מובהק של מאחורי הקלעים, אבל גם אם מעולם לא שמעתם את שמה אין סיכוי שפספסתם את אחת משתי הההצלחות הגדולות שלה השנה: "מגש הכסף", שניתחה את המצב הכלכלי והחברתי הישראלי העגום (שיצרו דורון צברי ואמיר בן־דוד) או "צל של אמת" שעסקה ברצח הילדה תאיר ראדה (של היוצרים מיקה תימור, יותם גנדלמן וארי פינס). רוצים את זה במספרים? ״צל של אמת" רשמה שיא של 850 אלף צפיות ב־VOD ויותר מ־800 אלף חשיפות בעמוד הפייסבוק. הערכה של שווי החשיפה התקשורתית שלה היא 27 מיליון שקל, בעיקר בשל הסערה הציבורית והתקשורתית שנוצרה סביב הרשעתו של רומן זדורוב. "מגש הכסף" הגיעה ליותר ממיליון צפיות באינטרנט, בעיקר בזכות החלטה אמיצה לפתוח את השידור בחינם לכלל הציבור לתקופה מוגבלת. ב־VOD נרשמו כ־200 אלף צפיות נוספות שהביאו את שווי החשיפה התקשורתית של התוכנית ל־14.4 מיליון שקל.

קליין מסרבת להתרגש מהנתונים האלה. היא גבוהה, שקטה, מחייכת למשמע ההישגים אבל נראה שהראש שלה כבר במקום אחר. "אני בן אדם מאוד ענייני. מה שמטריד אותי זו הסדרה הבאה. אני מבינה שאנחנו היום במקום אחד, אבל מחר זה יכול להיגמר תוך שנייה. אחרי שתי סדרות מצליחות אחת אחרי השנייה, להצליח זה לא פחות קשה מלהיכשל. לא נהניתי לרגע מההצלחה, ישר נכנסתי ללחץ מהדבר הבא שיהיה ברמה הזאת״.

"אל תקראו לי אישה. מה אישה? אני בן אדם". רינת קליין | גופייה קסטרו | וסט H&M | מכנסיים מאיה נגרי | נעליים אלכסנדר וונג לעמנואל | צמיד טומי הילפיגר | טבעת וצמידים פדני | שעון שאנל לפדני | סטיילינג: חיה וידר, צילום: עדי אורני

הפתעתם את כולם. הסערה מאז נראית היום די מגוחכת.

"כשהוט העבירו לדרי וחיים את הבעלות והניהול של ערוץ 8 בהוט, הורמו הרבה גבות בשאלה אם אנשי בידור יוכלו להתחרות באנינות שיוחסה לערוץ. אנשים תיארו את זה כמפלתו הגדולה של הערוץ. היינו צריכים להתמודד מול שוק שלא קיבל את ההחלטה של הוט, ושטען שחברה שעושה את ערוץ הבידור תהרוס לגמרי את הערוץ".

המינוי שלך נתפס כהתרסה. מינויה של מנהלת ערוץ הבידור היה כמו אצבע בעין של המצקצקים ממילא.

"לא התמודדתי על התפקיד. היה ברור לכולנו שכמו שדרי וחיים הם הבעלים של שני הערוצים, אני אנהל את שניהם. זה היה מהלך טבעי".

איך זה בכלל מסתדר? איך עושים "איט גירלז" ו"פושרס", ואז תוקפים את פרקליט המדינה שמפקפק בתחקיר על תאיר ראדה?

"זה נראה לי הכי טבעי. בסופו של דבר המטרה היא לעשות טלוויזיה טובה שתביא רייטינג ובאאז ומודעות. הכלים הם שונים. כמו שאני ממש אוהבת לקרוא רכילות, אני גם אוהבת לקרוא מדורי כלכלה וכתבות פוליטיות. אין שום סתירה".

פושרז | צילום: הוט בידור ישראלי

מה היה הדבר הראשון שעשית כמנהלת ערוץ 8?

"קודמי בתפקיד איל אופנהיים הלך על קו של תרבות, אנחנו רצינו קו אחר. איך שהערוץ עבר לידיים שלנו הכרזנו עליו כעל ערוץ חברתי. רצינו ערוץ עם אג'נדה אקטואלית. בגלל זיקתי לעיתונות, נמשכתי לאזורים האלה כל הזמן. החלטנו מיד גם על התמקדות בלוח שידורים ישראלי. ערוץ הבידור לימד אותנו על החשיבות של רצועות מקור ושל סדרות. הרבה יותר קל להיקשר לערוץ מצפייה בסדרות ולא מסרטים. מערוץ הבידור גם למדנו לפנות לקהל ארצי, לא רק קהל ברנז'אי ולא רק תל אביבי. אחת ההחלטות הראשונות שעשינו הייתה להוריד את 'הינשופים', פאנל תרבות שהיה חביב מאוד על אנשי התקשורת. תקפו אותי מאוד על זה ועד היום רוגל אלפר ואני מסוכסכים בגלל העניין הזה. אבל אני לרגע לא מתחרטת. אני מאמינה בקהל שלנו".

צילום: הוט בידור ישראלי

איך נולדה "מגש הכסף"? בשוק של בעלויות תקשורת צולבות שבו בעלי הון מממנים ערוצים, לא פחדתם לירות לעצמכם ברגל, שלא לומר בראש?

"רצינו לעשות סדרה כלכלית ופנינו לדורון צברי. כשהוא פגש את גיא רולניק לשיחות תחקיר, רולניק אמר לו שבמילא כלום לא יצא מזה מכיוון שסלוצקי בחיים לא ייתן לסדרה הזו להיות משודרת. הרי הסברה היא שהוא מאוד מקושר (בעיקר לנוני מוזס, מו"ל 'ידיעות אחרונות', רז"א). אני התחלתי להבין שהסדרה הזו היא מוקש אפשרי רק הרבה אחרי שיצאנו לדרך, כשהתחילו לשאול אותי 'איך נתנו לכם לעשות את הסדרה?'. זה לא עלה על דעתי בכלל לפני. אני לא מחוברת לפוליטיקאים או לאנשי הון. הדיבורים היו סתם. סלוצקי נתן לנו גב לאורך כל הדרך".

איך נולדה "צל של אמת"?

"במקרה הזה לקח ליוצרים זמן לקבל מאיתנו את הכן. זה היה אמור להיות סרט אבל כשראינו את החומרים הצענו להם מיד להפוך את זה לסדרה. היום בעולם הטלוויזיה לסדרות יש השפעה עצומה".

צל של אמת | צילום: ערוץ 8 הוט

"מגש הכסף" טלטלה את התודעה הציבורית אבל בסוף אנשים נשארו מול המסך.

״לא הצבנו לעצמנו כיעד להוציא אנשים לרחובות, ועדיין, שאיפתו של כל יוצר היא ליצור שינוי, שהמחאה תצא מגבולות הטלוויזיה. אולי באיזשהו מקום דוקומנטרי הוא השילוב הכי נכון של עיתונות, אקטיביזם וטלוויזיה. ל'מגש הכסף' הייתה לדעתי תרומה חד משמעית במחאת מתווה הגז".

עם מה את הכי מזדהה בסדרה באופן אישי?

"מקומם אותי שמאחורי כל דבר כמעט בחיים שלנו עומדים בעלי הון ואינטרסים. הפוליטיקאים הם לא פעם רק כלי שרת בידי בעלי ההון. זה אחד הדברים שהכי נגעו לי, התחושה שמפקירים ציבורים שלמים בגלל אינטרסים כלכליים של מישהו".

צילום: ערוץ 8 הוט

ניצחון הוא לא לָנצח

קלייין, 49, מכירה מקרוב את עולם התקשורת מגיל צעיר. היא בתו של מאמן הכדורסל רלף קליין ז"ל, וקשה שלא להבחין בדמיון החיצוני ביניהם. שניהם גבוהים מאוד, בעלי נוכחות פיזית דומיננטית המכילה, במפתיע יש לומר, אישיות רכה וכובשת. היא נשואה לעיתונאי גידי מרון, ולהם שתי בנות (15 ו־20). מרון הוא עיתונאי ותיק ומוערך וידוע כמי שחשף את סיפור הצלתה של הישראלית שירן פרנקו ברעידת האדמה בתורכיה ב־1999. הוא גם העיתונאי שראיין את הזמר חיים צינוביץ' במה שנודע כמתיחת "השרוף". ב־2011 יצר מרון את "פלייאוף", סרט קולנוע על אביה של קליין, חתן פרס ישראל שהוביל את מכבי תל אביב לניצחון המיתולוגי על צסק"א מוסקבה ולזכייה בליגת האלופות ב־1977. "גדלתי עם אבא מפורסם, אני יודעת איך זה להיות גם מהצד השני של עולם התקשורת כמושא סיקור. זה מלווה אותי תמיד בעבודה שלי ושומר לי על פרופורציות. אחד הזיכרונות הכי גדולים שלי הוא שביום שילדתי את רוני הבת שלי, פיטרו את אבא שלי ממכבי. בתוך אושר גדול נצרבה גם אכזבה, והכל מאוד ציבורי. הקרבה לעולם הספורט לימדה אותי יותר מהכל שיום אחד אתה למטה ויום אחד למעלה. יום אחד עוטפים אותי באמירות שאבא שלי הוא גאון ויום אחרי מתבוננים בי ולוחשים בשקט שהוא מבוגר מדי ואולי איבד את זה. לכן חשוב לי מאוד לא לאבד את עצמי".

אומרים שבתים של ספורטאים הם בתים הישגיים מאוד. כך גדלת?

"הספורט לימד אותי שהצלחה קשה בדיוק כמו כישלון. אני חושבת שאני באה ממקום יותר חרדתי כי גדלתי במשפחה של ספורט, כי אני יודעת שכשאתה מנצח אתה על גג העולם, ויום אחרי אתה יכול להיות לוזר. אין לי שקט, כי אני יודעת שזה יכול להתהפך עליי בשניות. גדלתי במשפחה מוכרת ואני יודעת שאסור לך לחשוב את עצמך לרגע. צריך כל הזמן לדעת שמתישהו זה יתפוגג".

איך מתמודדים עם החרדות האלה?

"אני בורחת מהחרדות דרך עשייה. במילים אחרות, אני מלכת ההדחקות. אני מתגברת על פחדים ולחצים וחרדות באמצעות עשייה".

כיוונו אותך בבית לקריירה ספורטיבית?

"לא, לא, למרות שאני גבוהה", היא צוחקת. "לא ציפו ממני ללכת בדרך של אבא שלי, אני גם ספורטאית רעה מאוד. לכוון את הילדים זה דבר שאני לא מאמינה בו וגם הוא לא האמין בו. אם הייתי הולכת לכיוון הזה, איך בכלל יכולתי להצליח, עם אבא כזה שהוא מהות הכל. כדי להצליח בזכות עצמי היה לי ברור מהר מאוד שאני צריכה לבחור את המסלול שלי. מגיל 15 ידעתי שאהיה עיתונאית".

"אני בעצמי שמנופובית. הרעיון לסדרה עלה בפגישה שלי עם אישה שמנה שסיפרה לי שהיא אוהבת את עצמה ושלמה עם עצמה ושגברים מאוד נמשכים אליה. הרגשתי שאני לא מאמינה לה". רינת קליין | שמלה לירון יצחקוב ל־Adika | ז'קט דיזל | צילום: עדי אורני

די להתנשא על ערוץ הבידור

היא החלה את דרכה ככתבת ספורט ומהר מאוד ירדה מהקווים ועברה לסקר תחומים כמו חינוך וכלכלה. 12 שנים עבדה כעיתונאית ב"מעריב" ובמקביל החלה להשתלב בתפקידי עריכה בטלוויזיה. "שנים עבדתי במקביל גם בעיתון וגם בתוכנית הבוקר. בסוף נאלצתי לבחור ובחרתי די במקרה בטלוויזיה, לא חישבתי את התמוטטות העיתונות״. במקביל לעריכת תוכן מונתה גם למנהלת פיתוח עסקי ואינטראקטיב ברשת. את חיים סלוצקי הכירה בזכות איש הטלוויזיה אלון שטרוזמן, מה שהפך במהירה לחיבור מנצח. מול ההצלחות המרשימות בערוץ 8, לצד ליווי צמוד של סרטים דוקומנטריים נושאי פרסים כמו "מיסטר גאגא" של תומר היימן שמצליח בכל העולם ו"אמא ילדה" של יעל קיפר ורונן זריצקי שזכה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב השנה – קליין מונה בגאווה גם את ילדיה מערוץ הבידור, כן זה שאוהבים ללגלג עליו. היא ייסדה את "חדשות הבידור" והערוץ היה היחיד שאזר אומץ ונתן פייט עם פורמט יומי מתחרה ל"ערב טוב עם גיא פינס", ששולטת ביד רמה בסיקור חדשות התחום בטלוויזיה. ב"איט גירלז" הייתה הראשונה לזהות את הסימביוזה העמוקה בין האינסטגרם והטלוויזיה, וב"פושרז" חשפה באומץ הורים שדוחפים את ילדיהם להצלחה.

"בערוץ הבידור יש המון הצלחות שלא מדברים עליהם כמו 'איט גירלז', שגרמה להיסטריה בקרב בנות 15. אני גאה בזה לא פחות מב'צל של אמת'. אני גם גאה ב'פושרז'. מספיק עם להחליט מה גבוה ומה נמוך. אפשר גם לקרוא רכילות וגם את מדור הדעות. אנחנו אנשים מורכבים. לתייג אנשים למגרות זה נוראי בעיניי. הנה, יורם זק עורך 'האח הגדול' עשה גם את 'עשרת הדיברות', אחת הסדרות המופתיות שהיו פה".

אז בפרונט עוסקים בדוקומנטרי פורץ דרך ובדלת האחורית מוכרים טיפשות להמונים.

״יש המון התנשאות כלפי ערוץ הבידור. זה כמו שאנשים אוהבים להדגיש שהם נגד ריאליטי בלי באמת להכיר לעומק את הז'אנר. אני לא יכולה לסבול את העליהום נגד הריאליטי. אפשר וצריך לעשות כל דבר בצורה הכי טובה, גם דוקו וגם סלבס. בערוץ הבידור אנחנו עושים טלוויזיה אסקפיסטית, טלוויזיה כיפית. מה רע בזה? זה גם בסדר, לא צריך להיבהל מלעשות כיף".

הבילויים | צילום: עדי שפרנסקי

את מקבלת אינספור הצעות. איך את מחליטה על מה ללכת?

"אנחנו כל הזמן חושבים על אג'נדה. בערוץ 8 בסדרות אנחנו ממוקדים בחברתי, בסרטים אנחנו יכולים ללכת לכל הכיוונים. מאוד קשה לי להגיד לא ליוצרים, במיוחד ברמה האישית. יש הרבה לחץ וחרדה לקראת כל החלטה, לראות שבאמת עשינו את הדבר הנכון. חשוב להבין שיש פה עבודת צוות. לי יש זכות וטו, זה ברור, אבל בדרך כלל אנחנו כולנו די מסכימות. יש פה המון טעם אישי ואינטואיציה וכמובן חשוב מאוד – מזל. טיימינג הוא קריטי בעבודה שלנו ויש גם מלא טעויות ופספוסים כמובן".

הצוות שלך מורכב בעיקר מנשים. איך את מתייחסת לגל הפמיניסטי העכשווי?

"אני מאמינה שכולנו בזכות ולא בחסד. לכולנו יש מקום סביב השולחן, והנה אני רואה שאנחנו לוקחות אותו. נשים הן חלק דומיננטי בעשייה, בלי לקשר את זה לעניין הנשי. לכן אני חד משמעית לא מאמינה ברצועה נשית ולעולם לא אעשה פרויקט נשי או פרויקט של במאיות נשים. אנחנו שוות בעשייה ואין סיבה שלא נרגיש ככה. אני לא מרגישה צורך לתת לנשים גטו לפרוח בו".

זה נשמע קצת תמים. את לא יכולה להיתמם בעניין האפליה או בעניין ההטרדות המיניות.

"חלילה, זה לא מה שאמרתי. בעבודה שלי אני לא מאמינה בתיוגים. אל תקראו לי אישה. מה אישה? אני בן אדם. אף פעם לא קיבלתי הנחות כי אני אישה, ואף אחד גם לא עצר אותי מעולם כאישה. נושא ההטרדות ודאי שהוא נושא כאוב אבל עדיין אני חושבת שהדיבור על הטרדות מיניות בכל חור עושה זילות לנושא".

לא נתקלת בבעיות כאימא וכמנהלת בכירה?

"זה לא פשוט, אני לא באה בשעה 16:00 הביתה, אבל אף פעם לא ראיתי את זה כבעיה. זה מובן שאני קרייריסטית. ברור שילדים תמיד רוצים שאימא תהיה בבית, אבל באג'נדה שלי אני לא מתנצלת, לא חיה ברגשות אשמה. מצד שני, כשצריך אותי אני שם, לא אפסיד טקס בבית ספר. מעבר לזה אני מספיקה הכל – להיפגש עם חברות, לקנות בגדים. אני עקרת בית גרועה מאוד ואין לי בעיה עם זה. כל מה שאני יכולה לקנות אני קונה. בחרתי לא להתעסק בחלק הזה של חיי, כי אין לי זמן, לא מתוך פמיניזם".

"מערוץ הבידור למדנו לפנות לקהל לא ברנז'אי ולא תל אביב". רינת קליין | אוברול מאיה נגרי | נעליים קסטרו | צמיד פדני | צילום:עדי אורני

שומן על הפרק

הבייבי החדש שלה בערוץ 8 דווקא עוסק בעניין שמעסיק נשים רבות."הפרויקט המשמעותי הבא שלנו עוסק בשמנופוביה, שנאת שמנים. זו תופעה קשה לא פחות מההומופוביה. הסדרה של עדי ארבל וחנה קובן מדברת לא רק על אלמנט השנאה אלא גם על זה שבסופו של דבר חלום הרזון הוא לא ריאלי. רובנו לא נזכה להיראות כמו הדוגמניות בתמונה ויש פה מעגל נוראי של המון שנאה עצמית. היום אין מצב שמישהו שמן ירגיש נוח עם עצמו. גילינו ממדים קשים של חברה שמדירה שמנים וסוגדת לרזון".

זו לא בדיוק המהפכה החברתית הבאה.

"זה לא פחות חשוב בעיניי ממה שקשור למערכת הכלכלית והמשפטית. זה נושא שנוגע לכל אחד מאיתנו. אנחנו מסתכלים להיבט הכלכלי־חברתי שעומד מאחורי זה בעיניים. הסדרה לא עוסקת בדיאטות אלא בנושא החברתי של שנאה לשמנים ואובססיה להיות רזים. היא גם שמה מראה, עד כמה עניין הדיאטות הוא שקר כלכלי. רובנו לא נצליח להגיע למדדים האלה, לכל טבלאות המשקלים האופטימליים".

ערוץ הבידור שאת עומדת בראשו הוא אחד השחקנים המרכזיים במערכת הזו. הוא סגידה לרזון ויופי.

"נכון מאוד. יש פה קונפליקט. בערוץ הבידור אנחנו בעיקר מקדשים את היופי ואת הרזון ואת עולם הדוגמנות והמשחק. אנחנו לגמרי שם בזוהר ובנעורים. אנחנו לא מספיק מקדישים מחשבה לָאחֵר. הסדרה זו לגמרי חשפה את הפן הדו־קוטבי של העבודה שלי. אני מקווה שכל זה יביא אותי יום אחד לשינוי אמיתי, אבל עוד לא פיצחתי איך עושים אותו. עוד לא מצאתי איך בערוץ הבידור אני שומרת על הזוהר, על הרגע הזה שבו כולנו יכולים להפוך לכוכבים, אבל לא מנתבת אותו רק למקומות שצריך להיות מושלמים בשבילו".

מה הפתרונות למשל?

"אני חושבת הרבה אם ללהק בערוץ הבידור מגישות לא רק במידה 36. יש בי רצון לשנות, אבל עוד לא הגענו לבשלות עם זה. אני רוצה לפתור את זה כך שזה לא יהיה נקודתי, לא מס שפתיים. הרעיון לסדרה עלה בין היתר בפגישה שלי עם אישה שמנה שסיפרה לי שהיא אוהבת את עצמה ושלמה עם עצמה ושגברים מאוד נמשכים אליה, והרגשתי שאני לא מאמינה לה. אני בעצמי שמנופובית, מפחדת משומן. גם אני מרגישה שאני שמנה, כל היום נלחמת במשקל, או בנקיפות מצפון כי אכלתי שוקולד. כולנו קצת מופרעים מבחינת אוכל".

אחרי שנים בערוץ הבידור לא אימצת גינוני כוכבות?

"אני עובדת בערוץ הבידור שעוסק הרבה באופנה, ואני בעצמי לא מתחברת לזה. יש לי רק בגדים שחורים. אין לי טעם בבגדים, אז אני לא מסתבכת. אני מכריחה את עצמי להיראות נורמלי. גם בחתונה שלי לבשתי אפור".