למה זה מגיע לנו? כוהנת הסדר מארי קונדו מגיעה לנטפליקס

מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס
מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס

משפחת קרדשיאן, מאחורייך: כוהנת הסדר היפנית מארי קונדו בסדרת ריאליטי חדשה שמסתמנת כטראש המושלם ובה היא עושה סדר בבתים ובמערכות יחסים של משפחות אמריקאיות, אז למה לא הצלחנו להתלהב?

88 שיתופים | 132 צפיות

"החפצים בבית כמו בני המשפחה, מתנהגים באופן דומה. לכל אחד יש תפקיד, ויש לנו מרחב מוגבל", אומרת קונדו באחד הפרקים של הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו". למי שלא מכירה מדובר בתוכנית חדשה שעלתה בנטפליקס המבוססת על רב המכר מ-2011 שהוציאה כוהנת סידור הבית מיפן ומייסדת שיטת "קון-מארי". במסגרת השיטה עוזרת קונדו למשפחות אגרניות להיפטר מחפצים, לסדר את ביתם ולהיות מאושרים יותר. אבל נראה שבנטפליקס לקחו את אותה צעד אחד רחוק מדי.

"התהליך הזה שבו מארי עוזרת לנו, חושף שכבות. לא רק של דברים חומריים, אלא גם שכבות של הדינמיקות שלנו במשפחה", מצהיר אחד מהמשתתפים בתכנית, שקונדו עוזרת לו ולמשפחתו להכניס בית בן 3 קומות לדירת 3 חדרים באל.איי, שנה וחצי לאחר שעברו לגור בה. אין ספק שהפיה היפנית עם מגע הקסם שמסדר כל בלאגן, וחסידיה, מוכנים להישבע שזה נכון: סידור הבית יסדר גם את מערכות היחסים.

"המסע המסיונרי של קונדו להפיץ את ה-OCD היפני ברחבי אמריקה, חלילה לא מגיע למכורים לקריסטל מת'", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס
"המסע המסיונרי של קונדו להפיץ את ה-OCD היפני ברחבי אמריקה, חלילה לא מגיע למכורים לקריסטל מת'", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס

>> ואיך נראה הבית הכי אורבני ומגניב בקיבוץ נחשונים

בהתאם לכך, בכל פרק מגיעה קונדו היפנית בעלת חיוך הפנינה, מלווה במתורגמנית לבית של משפחה אחרת שנמצא בבלאגן ומלמדת אותם את עקרונות השיטה. בגדול, מחלקים את הבית ל-5 קטגוריות – בגדים, ספרים, ניירת, קומונו (שזה שונות – כל מה שהוא מטבח, חדר אמבט, מחסן) ולבסוף חפצים סנטימנטליים. קונדו מלמדת שצריך לגעת בכל חפץ, ואם הוא מעורר בגוף שמחה – הוא נשאר, אם הוא לא עושה לכן כלום, אומרים לו תודה ושולחים אותו לאשפתות או לתרומה.

בנטפליקס לקחו את הסדרה המבוססת על רב המכר מ-2011 צעד אחד רחוק מידי, כריכת הספר "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו
בנטפליקס לקחו את הסדרה המבוססת על רב המכר מ-2011 צעד אחד רחוק מידי, כריכת הספר "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו

 

זה לא שהשיטה לא טובה, היא מצויינת. גם נחמד לראות גישה אנטי אגרנית שמבינה שככל שיש לנו יותר אנחנו יותר אומללים, אבל הבעיה מתחילה בנטפליקס. אף אחת לא רוצה להיכנס לארגזי הפיצ'פקעס המאובקים של עצמה, ולהתחיל להפריד בין ברכות מיום הולדת 8 למכתבי הוקרה מרכז השכבה בכיתה י' וצמיד יד מפסטיבל בומבמלה. אז למה להיכנס לזה של אחרים?

למרות שמדובר בטראש החדש, עדיין אין איום ממשי לקרדשיאנז שיכולות להמשיך לישון בשקט. עם תיאורי פרקים כמו "מארי מלמדת זוג הורים שמצפים לילד להיפטר מצעצועים, להיפטר מניירת ולסדר את המוסך". גם אתן כנראה תמצאו את עצמכן ישנות בשקט אחרי שהשיעמום ירדים אתכן. המסע המסיונרי של קונדו להפיץ את ה-OCD היפני ברחבי אמריקה חלילה לא מגיע למכורים לקריסטל מת', לרד-נקים עם חוות חזירים ושוטגאנים בארון או אפילו לא לסולנית להקת אינדי בברוקלין שגרה בדירה בגודל A4. בואי, מארי, שבי תארגני דירת חדר וחצי של סטודנטים למזרחנות בצפון פלורנטין, מתות לדעת כמה הבאנגים שמפוזרים ברווחי הסלון יעשו לך ולהם אושר.

מגוון הדמויות בסדרה נע רק על סקאלת הבורגנות, של אנשים שהגשימו את החלום האמריקאי והיום יש להם בית ושטח של חמישה דונם במינימום – זוג גייז, הורים שמצפים לילד נוסף, משפחה שבה הכלבים יוצרים בלאגן בבית, משפחה של אבא מוזיקאי ואמא שפחה של הגחמות שלו. המשותף לכולם: התקווה שסידור הבית יאחה פצעים עמוקים בנפשם או במערכת היחסים. בפרק הראשון, לדוגמה, מופיע זוג שהתחתן. פעם היא הייתה כיפית, אבל אז נולדו שני ילדים והפלא ופלא – היא כבר לא פאן והבית בלאגן. אז מה עושים? מזמינים את סופר נני של החפצים, וכשכל הבגדים מקופלים לשלישים חוזרת האהבה לשרור בין הכתלים.

"אף אחת לא רוצה להיכנס לארגזי הפיצ'פקעס המאובקים של עצמה, אז למה להיכנס לזה של אחרים?", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס
"אף אחת לא רוצה להיכנס לארגזי הפיצ'פקעס המאובקים של עצמה, אז למה להיכנס לזה של אחרים?", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס

 

בפרק אחר זוג הגייז מתכוננים לביקור ההורים, ומקווים שהמשפחה תקבל את הזוגיות שלהם לאחר שיראו כמה ביתם מאורגן למרות שהם לא סטרייטים. כמובן שהם חשים אשמה עמוקה על כך. "איך הוא התבגר, אני גאה בו", מכריז האב אחרי שרואה את הסדר המופתי.

הסדרה היא פשוט כמו דוקו-ריאליטי מודל 2002. מה קרה בשנה זו אתן שואלות? כלום, כמו בפרק, מלבד שינון ופליטה חוזרת של המנטרות של הדמויות "אני כל כך מתרגשת!", "אני פשוט רוצה שההורים שלי ידעו שהתבגרתי", ו-"אני רוצה שיהיה לנו בית" – אין שום בעיה וכלום לא קורה. זה נגמר בזה שכמה עטים נזרקים לפח, כמה דמעות נוזלות סביב שליף מהקולג', וכולם מצהירים שהם לא אוהבים להיכנס למטבח. איפה הריבים? הצעקות? הדרמה? התכנית הזאת מעניינת כמו לראות עץ גדל, או מיון חשבונות החשמל.

ליידיז, לא עשינו שום דבר רע, ולא מגיע לנו העונש הזה. חוץ מהחיוך של מארי קונדו, ההבלחות ביפנית והטיפים השווים לסידור (קפלו כל דבר לשליש ואכסנו דברים בקופסאות נעליים – פתרנו לכן את זה) – מי שצולחת פרק באמת ראויה לקבל פרס.
שורה תחתונה: החיים קצרים, זה פשע לבזבז אותם על צפייה בקיפול כביסה של אנשים אחרים.

"למרות שמדובר בטראש החדש, עדיין אין איום ממשי לקרדשיאנז שיכולות להמשיך לישון בשקט", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס
"למרות שמדובר בטראש החדש, עדיין אין איום ממשי לקרדשיאנז שיכולות להמשיך לישון בשקט", מתוך הסדרה "עושים סדר עם מארי קונדו" | צילום: נטפליקס