מוורוד לכחול-לבן-אדום
רוג'ר ווטרס הפך את המהפיכה הצרפתית לאופרה
המהפיכה הצרפתית והאירועים ההיסטוריים הדרמטיים שהתרחשו בשלהי המאה ה-18 זכו לביטוי נרחב באין ספור יצירות תרבות. הרעיון להמחיז ולהלחין רגע מכונן של ההיסטוריה האנושית אינו חדש. בשנות השמונים סחף המחזמר "עלובי החיים" את בימות לונדון וברודווי, עיבוד רגשני לספרו הנודע של הוגו. תמות של חירות, שיויון ואחווה, עם או בלי קשר ישיר למאורעות נפילת הבסטיליה, משכו אמנים רבים לעסוק בהן במהלך השנים ולהאירן מזוויות רבות ושונות.
החודש ראה אור בלייבל sony classical אלבום כפול הנושא את הכותרת המרשימה "אופרה בשלוש מערכות – Ça Ira". הפליאה היא דווקא משמו של החתום על היצירה הקלאסית החדשה – לא אחר מאשר רוג'ר ווטרס, איש להקת הרוק הנודעת "הפינק פלוייד".
ניסיונות עבר של אנשי פופ ורוק לגלוש לתחומי המוזיקה הקלאסית הסתיימו במקרה הטוב במבוכה, ודי אם נזכיר למשל את "אורטוריית ליוורפול" של פול מקרטני משנת 91', שנתקבלה בקרירות ובאדישות גדולה מצד הקהל והמבקרים וקרוב לוודאי שמעטים אם בכלל "זכו" לשמוע אותה או אודותיה. הפרוייקט של ווטרס (62) שאפתני לא פחות וחרושת שמועות כבדה אפפה את תהליך העבודה הארוך שליווה את לידתה של היצירה החדשה. בכל שנות עבודתו ניכרו בהקלטות של ווטרס אלמנטים של תיזמורים גדולים ועיבודים על-סף הקלאסיים (ע"ע "הצד האפל של הירח" 73', או "החומה" 79') ואולם המיזם הנוכחי הצליח להפתיע גם את האדוקים שבמעריציו.
בשנת 1989 פנה אל ווטרס התמלילן הצרפתי אטיין רודה-ג'יל, שעבד עם גדולי הזמרים בצרפת, והציג בפניו את הליברטו שכתב אודות המהפיכה הצרפתית. התמליל, בשפת המקור, לווה באיוריה של נאדין, אשתו של רודה-ג'יל והיצירה כולה קסמה לווטרס שהחליט להיעתר לבקשתו של רודה-ג'יל לנסות ולהלחין אותה. השניים החלו בעבודה על הפרוייקט המשותף ואולם מותה הטרגי של נאדין בעקבות מחלת הסרטן הקפיא את התהליך וווטרס פנה לעיסוקים אחרים. ברבות הימים חידשו השניים את הקשר ביניהם והפרוייקט השאפתני החל לרקום חיים מחודשים. ווטרס, שאינו בקיא בכתיבה לתזמורת, סולנים ומקהלות, נעזר בתוכנות מחשב וכך הלחין ותזמר את הליברטו בצרפתי, ומאוחר יותר אף תרגם אותו לאנגלית. בראשית שנת 2000 נחתם חוזה הקלטות עם המחלקה הקלאסית של "סוני" ואל הפרוייקט חבר ריק וונטוורת', מנצח ומפיק בעל הכשרה קלאסית ורקורד מוכח של עבודה בבית האופרה המלכותי בבריטניה.
בראיונות לתקשורת הסקרנית תאר ווטרס את היצירה שכתב כמסע פילוסופי, פוליטי ומוזיקאלי העובר דרך המהפיכה הצרפתית, אבל עוסק בעיקר בפוטנציאל האנושי לעבור שינוי. שמה של האופרה לקוח משמו של שיר עם נודע שהיה מהמפורסמים שהושרו בימי המהפיכה (ואף זכה לביצוע נודע של אדית' פיאף). תרגומן הפשוט של המילים הוא "זה ילך / זה יצליח". ווטרס ורודה-ג'יל בחרו דווקא לתרגם אותן ל"יש תקווה" על מנת להבליט את האלמנטים הפואטיים שהביאו למאבק על עיצוב דמותה הדמוקרטי של אירופה. סיפור המהפיכה מתואר דרך עלילות חצר המלוכה בימיה האחרונים, מקום מאבקם של בני העם הפשוטים המיוצג כזירת קרקס ומנקודת מבטם של העבדים, ילידי הקולוניות הצרפתיות שנוצלו והוגלו ממולדתם.
לתפקידים הראשיים באופרה, בגרסתה המוקלטת, נבחרו כמה מהשמות המבטיחים בבתי האופרה בעולם כיום. זמר הבאס-בריטון הוולשי בריאן טרפל, מגלם את דמותו של המלך לואי כמו גם את אדון הזירה. זמרת הסופרן הסינית יינג הואנג, מגלמת את מארי אנטואנט אך גם את "קולו של החופש, ההיגיון והרפובליקה". זמר הטנור האמריקאי פול גרובס מגלם את הכומר המהפכן ואילו הזמר איסמאיל לו הסנגאלי שר את תפקיד העבד.
בשנת 2004, עם הצטרפותן של מספר מדינות נוספות לאיחוד האירופאי, בוצעו קטעים ראשונים מהאופרה בטקס החגיגי שנערך באי מלטה ועוררו גל של תגובות וסקרנות מחודשת לגבי היצירה השלמה. לאחר השלמת ההקלטה ובמקביל ליציאת האלבום קיים ווטרס הופעה חגיגית של האופרה ברומא דווקא, שם ניצח הוא עצמו על תזמורת של קרוב לתשעים נגנים, שלוש מקהלות ושלל הסולנים עמם עבד בהקלטות. התוצאה הסופית מלמדת על כנות ואומץ גדול שנדרשו מווטרס ומשותפיו. ווטרס, המעיד על עצמו כחובב מושבע של אופרות בפרט, ומוזיקה קלאסית בכלל, ניסה לכתוב יצירה מלודית, יצרית ודרמטית השונה מאוד ממרבית החומר ה"קלאסי" הנכתב כיום, ומהווה אתגר כמעט בלתי אפשרי עבור מרבית המאזינים.
Ça Ira שומרת על מבנה טבעי של אופרה: תיאטרליות, נרטיב ברור, מערכות דרמטיות ומחזור שירים אך עדיין ניתן לזהות את חותמו האישי של נגן הבאס המיתולוגי של ההרכב שנכנס לא מכבר להיכל התהילה של הרוק ולאיחוד נדיר ומרגש במופע ה"live 8".
הבעייתיות מתחילה כשמנסים להגדיר מיהו קהל היעד של היצירה החדשה. אינני בטוח שמעריציה המושבעים של הפינק פלוייד יזדרזו לאמץ את האלבום ולעומתם חובבי אופרה "רציניים" אולי יטו לזלזל בניסיון השאפתני של מלחין ללא רקע והכשרה קלאסית. כבכל אופרה, הפסקול בדיסק הכפול, יזכה ככל הנראה להערכה רבה יותר אם וכאשר יועלה בצורה מלאה בבתי האופרה בעולם. כך או כך, ניתן למצוא הרבה רגעים של גאוניות מוזיקאלית מרתקת באופרה החדשה ורק לשם סיפוק יצר הסקרנות שווה להאזין לה. ואל לכם לטעות. אין המדובר במיוזיקל קליל או עיבוד גרנדיוזי למקבץ שירים. זוהי אופרה ללא מרכאות או התנצלות, וכך יש לשפוט אותה, לטוב ולרע. ווטרס עובר מהוורוד המזוהה איתו כל כך להרפתקה מוזיקאלית אודות הטרי-קולור המפורסם. האם הוא צלח את שינוי הצבעים הקיצוני? לי נדמה שכן.
"Ca Ira" / רוג'ר ווטרס, NMC.