מועדון המעריצים של לאונרד כהן

בכל פעם ששאלתי את אמא שלי לאיזו אסכולה היא השתייכה בסוף שנות ה-60 העליזות – לאוהבי הביטלס או אלביס פרסלי – היא תמיד אמרה שהיא אוהבת בכלל את לאונרד כהן. כנראה שזו הסיבה שללאונרד כהן, 72, יצא שם של זמר של אימהות. יש משהו בפרסונת המשורר המיוסר, אמן מילות האהבה הנפלאות, הפילוסוף החכם והצנוע שמשך אליו נפשות רגישות. הוא הצליח להשפיע ולרגש דורות שלמים של אנשים ברחבי העולם. ועכשיו יש על כהן סרט תיעודי חדש, שכולל ראיונות עם האמן עצמו, מופע ובו ביצועים מחודשים לשיריו, ותיעוד דבריהם של מוזיקאים שכתיבתו היתה להם השראה.

בינואר 2005 נסעה בימאית הסרט, ליאן לאנסון, לאוסטרליה, לתעד מופע הצדעה שנערך לכבוד כהן בבית האופרה בסידני, אותו יזם המפיק המוזיקלי האל וילנר. מוזיקאים שונים (רבים ממוצא קנדי, כמו כהן עצמו) מבצעים גרסאות אישיות לשיריו של המאסטר: ניק קייב, רופוס וויינרייט ואחותו מרתה, האחיות קייט ואנה מקגריגל, בת' אורטון וג'ארביס קוקר. הרובד השני של הסרט מורכב מקטעי ראיונות מאחורי הקלעים, בהם מספרים מוזיקאים ביראת כבוד על הערצתם ליהודי הקנדי. הם מדברים על הפיוטיות, על יכולתו הוירטואוזית לעבוד על שיר במשך חודשים ולפעמים אפילו שנים, על המילים המדויקות ותחושת ההזדהות החזקה שיוצרים שיריו בקרב המאזינים.



משך אליו נפשות רגישות. כהן ומעריץ

ניק קייב מתאר את התחושה שעולה בפעם הראשונה שבה שומעים תקליט של כהן, ומרגישים 'קול'. רופוס וויינרייט מספר בחן על הפעם שבה ביקר אצל הבת של כהן, וראה את אביה, הזמר המפורסם, עומד במטבח, לבוש בתחתונים, מבשל אטריות ומאכיל ציפור פצועה. כעבור כמה דקות הפציע האב בשנית, הפעם לבוש בחליפה מחויטת, שערו מסורק לאחור, וכולו מרשים ואלגנטי. רק אז קלט לפתע וויינרייט שהוא נמצא בנוכחותו של האליל.

כהן, בראיונות איתו, מצדיק את הסופרלטיבים. הוא מספר ברהיטות ובהומור על אנקדוטות משנות ילדותו, על חוויות ממלון צ'לסי המפורסם, על התקופה שבה בילה במנזר בודהיסטי בקליפורניה ועל דימויו כחביב הנשים. קשה לומר שהוא מתמסר למראיינת, אבל הוא בהחלט מהפנט את הצופים, שבין שיר לשיר, רק רוצים לחזור לכהן עצמו, ולשמוע פירורי מידע נוספים על נבכי נפשו של האמן המסקרן.

ברגעים האחרונים של הסרט זוכים, סוף סוף, לשמוע את כהן שר, ולא רק מדבר. הוא עומד על במה, מאחוריו וילון אדום זוהר, ולצדו מנגנים ושרים חברי להקת 2U, בהומאז' קצבי לשיר "Tower of Song" מתוך האלבום I'm Your Man"". נדמה שזו הפעם הראשונה לאורך הסרט כולו שבה רואים את כהן מחייך. חיוך חולמני ילווה בדרך החוצה מהאולם גם את כל מי שמחשיב את עצמו חבר (גלוי או סמוי) במועדון המעריצים של לאונרד כהן.

לאונרד כהן – סיפור חיים. בימוי: ליאן לאנסון