להתראות 2018: סיכום שנה בתמונות

1. הספורטאיות הישראליות מביאות תקווה

שנת 2018, כמו קודמתה, לא הייתה שנת בשורה לתמיכה ממשלתית בספורט הנשי. למעשה, רק בנובמבר האחרון נחשפנו לשתי ידיעות מדכאות בנושא: האחת כי הצעת חוק ממשלתית לשידור משחקי ספורט בחינם מתייחסת רק לכדורגל ולכדורסל גברים, השנייה, כי נשים רבות מתלוננות על אי סדרים בתשלומים בפרויקט "אתנה" לקידום הספורט הנשי של משרד התרבות והספורט. אלה הם בסך הכול סימפטומים לבעיה רחבה בהרבה – התעלמות הממסד מהצורך להשקיע בספורט נשי, התעלמות שגורמת לנו כבר עכשיו להתכונן לאכזבות בטוקיו 2020.
החלק הכיפי הוא לגלגל על הלשון בידענות את שמות הספורטאיות שהכרנו השנה: לינוי אשרם, גפן פרימו, בטינה טמלקובה, קסניה פוליקרפובה ולונה צ'מטאי סלפטר.
אשרם (19) זכתה באליפות העולם בהתעמלות אומנותית, טמלקובה היא אלופת אירופה עד גיל 23 בג'ודו, פוליקרפובה היא חובטת בדמינטון מחוננת שקצרה שתי מדליות זהב בטורניר האירופי והאצנית צ'מטאי סלפטר – ילידת קניה שהגיעה לישראל לצורכי עבודה, שימשה כאם בית בבית השגריר והתגלתה כשרצה בפארק להנאתה – לקחה את אליפות אירופה בריצת 10 אלפים מטר. בכינו איתה כשהתבלבלה ונפסלה בריצת ה־5,000 מטר שהתקיימה לאחר מכן, והתרגשנו בטירוף עם אשרם כשעשתה היסטוריה וקטפה את ההישג הכי טוב אי פעם של מתעמלת ישראלית. אולי עכשיו הממסד יתעורר?
כותבת: הדס בשן

 

2. הדרת נשים מהפלייליסט

דוח סיכום השנה העברית שהפיצה אקו"ם בספטמבר לווה בטונים צורמים – רק נציגה נשית אחת (נטע ברזילי המופלאה) התברגה לעשיריית השירים המושמעים של השנה בכלל תחנות הרדיו. ועל כך נאמר: וואט דה פאק. לא חסרות אומניות מעולות בארץ אך הן נופלות על אוזניים ערלות. אחת מהן היא הראפרית אקו, שהוציאה השנה אלבום בכורה עתיר הייפ וגם השתתפה בדוקו של הוט "ביטים" על תקן התקווה הנשית של עולם ההיפ הופ המיזוגני. כנראה שמיזוגניה היא להיט בקרב כל הז'אנרים.
כותבת: רוני ודנאי

 

3. האינסטגרם הופך לזירת האומנות הכי אותנטית בשטח

בראשית היו הבלוגים, עמוסי רגשות גולמיים ומטונפים אך משוללי זהות. אחר כך הגיע הפייסבוק שחשף אותנו לעיני כל אבל בעצם השאיר אותנו סגורים, שוקלים מילים ובוררים לייקים. באינסטגרם, לעומת זאת, החיים נוצצים ויפים, או כך לפחות למראית עין. סצנת אומנות, נשית בעיקרה, פרחה במקום שמתחביביו הם לצנזר פטמות, כתמי מחזור ושאר תופעות נשיות. כך קורה למשל בחשבון של Polly Nor שלו מיליון עוקבים וכולל "בעיקר ציורים של נשים והשדים הפנימיים שלהן", אצל האומנית שרה שאקיל שמעטרת דמעות וסימני מתיחה בגליטרים ובחשבון של לאורה קאלגהן שמציירת נשים בהתקפי בולמוס ליליים או כשהן מאוננות. כך נוצר עולם שמצליח לבטא את הצד האפל של הנשיות דרך קווים גסים, צבעים עזים והרבה נצנצים. כל מה שנחשב ילדותי, תמים, כמעט תינוקי, הופך בהדרגה לסופר טרנדי בעולם שכמונו, מסרב להתבגר.
כותבת: אור נוף

 

4. ההישגים הנשיים במירוץ לראשות הרשויות המקומיות

רגע של עברית: ההישגים התקדימיים של נשים בבחירות למועצות המקומיות השנה הובילו את האקדמיה ללשון עברית לקבל סופית את הביטוי "ראשת העיר" במקום "ראש העיר". ארצנו מתהדרת ב-14 ראשות עיר, בהן עינת קליש־רותם, ראשת העיר חיפה, שושי כחלון־כידור ראשת כפר יונה, טל אוחנה ראשת ירוחם, הגר פרי יגור ראשת מועצת פרדס חנה־כרכור, יעלה מקליס ראשת העיר יהוד־מונסון, וההימור הפרטי שלנו כאן ב"את" – עליזה בלוך, ראשת העיר בית שמש, שדיברה איתנו לפני הבחירות על המסע האמיץ שלה. ההישג הוא חגיגה פמיניסטית – לא רק שאל שש ראשות עיר המכהנות הצטרפו השנה לא פחות משמונה חדשות, אלא ש־426 נשים נבחרו כחברות מועצה לעומת 327 בשנת 2013. זוהי הפעם הראשונה שבראש אחת משלוש הערים הגדולות בארץ, חיפה, עומדת אישה. זוהי הפעם הראשונה שעיר חרדית כמו בית שמש נותנת לאישה את המנדט לעמוד בראשה, וזוהי הפעם הראשונה שבה מימון הבחירות הוגדל, על פי חוק, לרשימות שכללו נשים, והתוצאות מדברות בעד עצמן. מעניין יהיה לבחון את ההחלטות של המנהיגות המקומיות הללו בחמש השנים הקרובות, ללמוד עד כמה סוגיות מוניציפליות מגדריות ידברו אל ליבן ועד כמה כל המחקרים המוכיחים שנשים פחות מושחתות מגברים, יוכיחו את עצמם.
כותבת: הדס בשן

 

5. שבענו מהריאליטי הקולינרי והתאהבנו ברותי ברודו

2018 הייתה השנה שבה הריאליטי הקולינרי השתלט על המסך. מלבד "מאסטר שף" ו"משחקי השף" המבוססים, החליטו קברניטי הפריים טיים להאביס אותנו בעוד ועוד תוכניות מהז'אנר כמו "משחקי השף קונדיטור", "בואו לאכול איתי" ו־MKR. מבחינתנו, המסעדנית והשופטת רותי ברודו היא הסיבה היחידה להדליק את הטלוויזיה, כי אינטיליגנציה וכנות ללא פילטרים הן עדיין המתאבן הטעים ביותר. יותר מכל, ברודו לא חששה לדבר בכנות על הפספוס שחשה על כך שלא הביאה ילדים, והצליחה לרגש את כולנו בלי לזלוג לקיטשיות זולה, מחזה נדיר בפריים טיים הישראלי.
כותבת: רוני ודנאי

 

6. המאבק לשבירת מעגל הזנות ולתמיכה בשורדותיו

השנה הועבר בקריאה ראשונה "חוק איסור קבלת שירות של מעשה זנות" המוכר גם כחוק הפללת הלקוח. כידוע, ההיקלעות לעיסוק בזנות קשורה במצוקות כלכליות, נפשיות וחברתיות שגם מקשות על היציאה מהמעגל המחריד הזה שבו שבויים נשים וגברים בידי תעשיית פשע המגלגלת מעל 1.2 מיליארד (!!!) ש"ח בשנה. בינתיים במישור החברתי יש מי שמנסה להפוך את חיי שורדות ושורדי הזנות למעט יותר נסבלים. אחד הארגונים החשובים שעושים זאת הוא "לא עומדות מנגד", התארגנות אזרחית פרטית שצמחה בפייסבוק בספטמבר 2017 אבל הגיעה לשיא השנה ומונה כיום למעלה מעשרת אלפים חברות וחברים. גדולתה של הקבוצה היא בתכל'סיות שלה – סיוע מיידי לנשים בזנות בדברים קטנים אך מהותיים ללא תלות במנגנונים בירוקרטיים מסורבלים – הקפצת מנת אוכל חמה, תרומת בגדים או עזרה בלימוד למבחן מקצועי למי שמנסה לחזור למעגל העבודה.
כותבת: עדי סלמור

 

7. נטע ברזילי- כל מילה נוספת מיותרת

 

8. יושבי הספסל האחורי נכנסו למרכז הלב

רבקה ודובי ("מייקל") הם הדודנים האיטיים שאנחנו מתנשאים עליהם בכל חתונה משפחתית. רון, זוהר ועמית ("על הספקטרום") הם האוטיסטים שנעקוף בתור למכולת וגם נרחיק מהם את הילדים. יונתן אגסי הוא כוכב הפורנו שקוראים עליו בעיתון ומפטירים בהערכה מהולה בהתעליינות: "פייי, איך ההומואים האלה עפים על ישראלים". אבל השנה המרחק בינינו לבינם הצטמצם. הסרט והסדרה על אגסי התבלטו כדוקו המשמעותי ביותר של השנה, החברים ה"מפגרים" מ"מייקל" ומ"על הספקטרום" נכנסו לנו ללב, התיישבו בו ישיבת קבע וסומנו, ללא צל של ספק, ככוכבי הסדרות הישראליות הטובות של השנה, וביחד הם השלימו מהפך: השוליים הפכו להיות המרכז. כי יצירה טובה, כזו שבאה מדחף אמיתי ונעשית בכלים אומנתיים משובחים, יכולה להפוך כל סטריאוטיפ לאדם בשר ודם שאפשר לאהוב ולכבד.
כותבת: עדי עוז

 

9. מוסר זה השחור החדש

דברים שלא מדברים אלי: ריקבון, טימטום, שחיתות, בוגדנות, טעם רע, טיפשות, עילגות. דברים שלא מדברים אל סלבס ארצנו: לשון הרע. רק תשאלו את עומר אדם, עדן בן זקן או שלומית ויודה. הרי שאם לשפוט לפי האינסטגרם, ככל שמעמדך כסלב גדול יותר כך גם התחינה הנואשת מעם ישראל להפסיק ומיד עם לשון הרע. מה זה בכלל אומר? איש לא יודע, אבל העיקר שיש צמיד פלסטיק צבעוני והאשטאג.
הבעיה עם המוסריות דה לה שמעטה הזו של הסלבס אינה רק העובדה שהיא מטיפנית, צבועה או טרחנית אלא בעיקר שהיא משעממת בטירוף. לאחרונה גם חברות האופנה קפצו על המציאה וכך זכינו לשלל פוסטים של כוכבות דקיקות שסיפרו על הגיהנום שהוא חייהן במידה 34, במסת פוסטים של העתק־הדבק, מזיעים ממאמץ. אני בטוחה שהכאב שלהן אותנטי, אבל הפוסט הממומן שלהן – לא, וכאן בדיוק ההבדל. זה גם מה שבסופו של דבר שוחק מתוכן אמיתי את הערכים, החיוביים דווקא, שהן מנסות לקדם. ובכלל, לשמוע על צרות של אחרים זה מתיש, יש לנו מספיק משלנו. אנחנו עוקבות אחרי הסלבס בשביל לקבל טעימה מעולם אסקפיסטי, כיפי ונוצץ. ואם הם עדיין נחושים להעביר מסר "ערכי" ו"חשוב" אפשר פשוט לשקף את המציאות כפי שהיא, לומר – כן אני רזה ומהממת, כן אני טוחנת חדר כושר וכן אלה הם חיי וזה המקצוע שלי. ב־2018 לא מדובר בלשון הרע, אלא פשוט באמת.
הכותבת: אור נוף

 

10. פונדקאות- השיח הבוער של השנה

האם פונדקאות היא מוסרית? האם לבקש מאישה אחרת לשאת ברחמה עובר, תמורת תשלום, זו בקשה לגיטימית או ביטוי לדיכוי ולניצול? האם זה משנה מי היא האישה המתבקשת, מאיזו תרבות הגיעה ומה המטען שהיא מביאה עימה? כל אלה שאלות שהעסיקו את הציבור הישראלי, וגם לא מעט סלבס ששיתפו עם הציבור את הסיפורים האישיים שלהם בדרך להורות: אנחל בונני ודושי לייטרסדורף, הזמרת דיקלה, איש התקשורת נדב בורנשטיין ובן זוגו, הראל סקעת ועידן רול – כולם הורים מאושרים לתינוקות שנהרו בידי פונדקאיות.
שיח פתוח על פוריות וגבולות הוא צעד מבורך, אבל בישראל כמו בישראל הוא לא התעורר סתם, אלא כשנושאים של אפליה והומופוביה עלו על הפרק. חוק הפונדקאות שעלה בקיץ להצבעה בכנסת בלי לכלול בתוכו אישור פונדקאות לזוג של שני גברים, יצר סערה ציבורית. קהילת הלהט"ב התקוממה סביב ההבטחות הריקות של נתניהו שיתמוך בפונדקאות לגייז. פונדקאות היא נושא שנוי במחלוקת, אבל אפליה על בסיס נטייה מינית היא דבר שהחברה הליברלית בישראל לא הסכימה לעכל והחוק הפך לסמלו של הצורך להילחם על הבית – בכל מובן. מעניין כיצד נושאי הפונדקאות והזכות להורות ישחקו תפקיד בבחירות המתקרבות.
כותבת: הדס בשן

 

11. ספרות מציצנית לחיים ולמוות של אחרים

"כשאנחנו מתים אנחנו הופכים לסיפורים וכל פעם שמישהו מספר אחד מהסיפורים האלה זה כאילו אנחנו עדיין כאן. כולנו סיפורים בסוף", נאמר ב"מי מתגורר בבית היל", הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס כרגע. הסדרה מבוססת ספר בעצמה, מסונכרנת עם הלך הרוח הספרותי שהתגבש השנה – ספרות פוסט מורטם. בין הספרים הכי מדוברים השנה נמצאים "היה הייתה" של יעל נאמן ו"למקרה שלא אהיה כאן" מאת שמחה יעל פזואלו ז"ל. הראשונה סיפקה הצצה לחייה ולמותה של דמות אניגמטית שהותירה בה זכר אחרי מפגש חד־פעמי ואילו השנייה סיפקה צילום רנטגן של נפשה שלה ערב מותה. בקיצור, על החיים ועל המוות.
כותבת: רוני ודנאי

 

12. הפאוץ' כאן כדי להישאר

השנה זה הפך לברור: הפאוץ' כאן, ואפילו לא חייבים להביא אותה בקטע מתנצל וללבוש אותו בקרוס בודי אלא ממש על המותניים, כמו פעם.

 

13. רות ביידר גינסבורג הופכת לכוכבת

בסופ"ש האחרון הוכיחה רות ביידר גינסבורג בת ה-85 שלא לחינם מכנים אותה Notorious RBG. ממיטת חוליה, בה אושפזה לפני כחודש אחרי ששברה שלוש חוליות בלשכתה, ואחרי שעברה ניתוח להסרת שני נגעים סרטניים מריאתה השמאלית, הצביעה השופטת נגד נסיונו של הנשיא טראמפ למנוע ממהגרים שנכנסו באופן לא חוקי לארצות הברית להגיש בקשות למקלט. קולה של גינסבורג הכריע את הכף, והחוק נדחה ברוב של 5:4 לטובת השופטים הליברלים. זו הייתה עוד הוכחה לנחישותה של "כוכבת החוק" של בית המשפט העליון להילחם בכל ניסיון לפגוע בזכויות אדם. זוהי הזדמנות טובה להיזכר בדוקו שנעשה עליה השנה (ונמצא ב-yes VODׂ). אדי החמיצות שנבעו מהשבעתו של ברט קוואנו לשופט בית המשפט העליון בארה"ב חרף מחאת "למה לא התלוננתי", עדיין לא התפוגגו. אבל דווקא לאורם נחשף הדוקו "רות ביידר גינזבורג" העוקב אחר חייה של מי שהפכה לכוכבת חוק של ממש (כולל חיקוי בסטרדיי נייט לייב), ולאישה השנייה בסך הכול שמונתה לשופטת בבית המשפט העליון של ארצות הברית. גינזבורג, מטר חמישים וחמישה סנטימטרים של אמונה יוקדת בשוויון מגדרי, פסקה כמה מהפסיקות החשובות בנושא, ביניהן האיסור על אפלייה בשכר על בסיס מגדר וביטול מדיניות "כניסה לגברים בלבד" שהייתה נהוגה במכללה צבאית במדינת וירג'יניה. "אנחנו רק מבקשות שתורידו את הרגל מהצוואר שלנו", אמרה בנאום הכתרתה לשופטת בעליון. יחסיה האוהבים עם בעלה, חוש הצדק והצ'ארם הפכו את הדוקו לשובר קופות (הוא הרוויח כ־15 מיליון דולר). אפילו גל גדות המליצה עליו באינסטגרם שלה. עשו לעצמכן טובה וצפו בו. אם הוא לא יעניק לכן השראה לקום מהכסא ולעשות משהו, הוא לכל הפחות ירגש אתכן עד דמעות.
כותבת: איריס אברמוביץ'

 

14. מחוצ'קן זה היפה החדש

כיום, הדרישה מסלבס ברשתות החברתיות היא לספק הצצה אמיתית לחייהם – במיוחד אם היא כואבת. השנה עשו זאת כוכבות כמו לורד, קמרון דיאז, מיילי סיירוס ורייצ'ל בלום שחשפו את עורן הבעייתי בראיונות וברשתות החברתיות, ונפטרו מהבושה שסחבו במשך שנים רבות. בלטה במיוחד הדוגמנית קנדל ג'נר שהגיעה לטקס פרסי גלובוס הזהב מאובזרת באקנה שלה. בביצה המקומית, הייתה זו הדוגמנית, השחקנית והמגישה מי־רן מנקס, ששיתפה בבעיית האקנה הפרטית ועוררה דיון רחב על אודות מודל היופי בקרב צעירות. אבל היו סלבז ששתפו אותנו בבעיות שחודרות עמוק יותר מהדרמיס, וספקו הצצה לא מפולטרת לנפשן. יובל שרף, למשל, שנמצאת בהריון שני וסיפרה בפוסט באינסטגרם שהיא סובלת מסימפיוליזיס, מצב בו האגן מכין את עצמו ללידה ומתרחב יותר מדי, מה שגורם לכאבים. כמו כן סיפרה שההריון השני מביא אותה למקומות אפלים ומעורר בה תהיות לגבי עצמה כאדם וכאמא. גם לירון וייצמן כתבה פוסט על הטוקבקים הקשים שקיבלה, ומיה דגן שיתפה את העוקבים בשיימינג שעברה כאשר שחקן שתקף אותה על הבמה הפיץ שמועה ששכב אתה. הסיפורים האלה מבטלים את האשלייה של כוכבות מושלמת וחיי זוהר, ואת המרחק בין כוכבות ואנשים רגילים. בסופו של יום כולנו בני אדם, והיכולת לחשוף את הצדדים הפחות יפים בעצמך ובחיים עצמם היא גדולה שגורמת לנו להעריך יותר את האדם מאחורי החשיפה.
כותבת: נועה בונה

 

15. יאיר נתניהו הופך לדוש המושלם

"אני צריך לסדר אותה לחבר'ה, ככה אני סוגר את כל החובות". הציטוט שפתח את שנת 2018 בסערה שייך ליאיר נתניהו שהוקלט בסיבוב בין מועדון חשפנות אחד לאחר, רגע לפני שהוציא 400 ש"ח "בשביל הזונה". את השנה הוא סגר בהגשת כתב תביעה על חשיפת השיחה (כאילו שזאת הבעיה) ובכך שקרא לאופירה אסייג "בהמה גסה שהגיעה לאן שהגיעה בזכות רומן עם גבר נשוי", וכל זה רק בגלל שראיינה את אורנה פרץ, האישה שאביו של יאיר כינה "משעממת" בביקור מצולם בקריית שמונה. בעולם מתוקן הוריו של עלוב הנפש הזה היו יוצאים בפנים נפולות למצלמות ומבקשים את מחילת הציבור על שגידלו עוד מיזוגן שרואה בנשים סחורה. אבל בבית משפחת נתניהו רגילים לראות רק אישה אחת: את אשת ראש הממשלה. כך ראש הממשלה יכול להצטלם פעם אחר פעם בחדר מלא גברים בלי לזהות שיש בכך הדרה מגדרית. כך משפחת נתניהו ממשיכה להעסיק את נתן אשל, צלם התחתונים הנודע. ההקלטה הוכיחה: מהפכת טראמפ הושלמה גם בישראל, גם בבלפור איש לא ימנע ממך "לתפוס אותן בכוס", עובדה, מי שגדל שם משוכנע שנשים הן אמצעי שאפשר לסחור בו כדי לסגור חובות.
כותבת: עדי עוז

 

16. מה יעלה בגורל ההאשטג של השנה #למהלאהתלוננתי?

כשד"ר כריסטין בלייזי פורד העידה, ערב השבעתו של ברט קוואנו לשופט בית המשפט העליון בארה"ב, כי הוא ניסה לאנוס אותה כשהיו בתיכון, תומכיו העלו את השאלה המקוממת "למה לא התלוננת קודם?". כך נולד האח הקטן של metoo#, הלא הוא WhyIDidntReport#. הראשונה לעברת זאת הייתה זהר אלימלך, סופרת, בלוגרית, מרצה ופעילה למען זכויות נשים, שקראה לנשים לחשוף את סיפוריהן תחת ההאשטג #למהלאהתלוננתי. מאז הוצפה הרשת בסיפורים מסמרי שיער – אחד הזכורים שבהם הוא של אשת התקשורת דפנה לוסטיג שחשפה שבצעירותה הותקפה מינית על ידי מסעדן נודע. "לנשים יותר קל לעמוד ולהגיד 'קרה לי כך וכך ואלה הסיבות למה לא התלוננתי' בלי להתבייש או להאשים את עצמן", אומרת אלימלך אבל לא ממהרת לחגוג. "החברה כולה נגועה עדיין בתרבות האונס. אני מקווה שיקרה בשנים הקרובות משהו יותר רדיקלי. השאלה כמה זמן זה ייקח".
כותבת: נועה בונה

 

17. בתי האופנה מתו, יחי המנהלים האומנותיים

באוקטובר דווח מעבר לים שבית האופנה גוצ'י שבר שיא מכירות חדש בסין. נשאלת השאלה מי אחראי להצלחתו המטורפת של המותג בשנים האחרונות? האם לא מדובר בהישג אישי של המנהל האומנותי אלסנדרו מיקלה? השנה נרשמו שני מעברים מתוקשרים בזירת האופנה העולמית. הדי סלימן, המעצב הפורש של סן לורן עבר לסלין ויחד עימו הסגנון המזוהה איתו, רוקנ'רול נוצץ, שאין לו דבר עם הסגנון של המעודן של סלין. המעצב ריקרדו טישי שעבר מז'יבנשי לברברי, שמר יחסית על רוח המותג. אז האם כיום בתי האופנה הם בסך הכול אכסניות כלכליות למעצבים בעלי שם? עזיבתו של ראף סימונס את בית האופנה האמריקאי קלווין קליין אחרי פחות משנתיים וחוסר עמידה ביעדיים כלכלים, יכולה להעיד באופן חלקי על כך שהתשובה היא כן. האם יש עדיין בכלל חשיבות לדנ"א המקורי? הרי גוצ'י של מיקלה אינו גוצ'י של טום פורד, שבשנת 1996 העלה את מכירות המותג ב־90 אחוז או אותו גוצ'י כפי שנוסד ב-1921. והאם גם מעצבי אופנה יידרשו לחתום על חוק הנאמנות לרוח המותג?
כותבת: איריס אברמוביץ'

 

18. מחאת הנשים הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בישראל

25 נשים נרצחו בישראל בשנת 2018, מה שגרם לעשרות אלפי נשים לצאת מהבתים, להפגין ולומר בקול רם, במחאת הנשים הגדולה שהייתה אי פעם בישראל: "דם נשים אינו הפקר". גם הסלבס נרתמו למאבק ופרסמו בחשבונות האינסטגרם שלהם פוסטים בנושא.
בעצרת הגדולה שנערכה בכיכר רבין נאמה אורטל שפק לזכר אימה עליזה שהתלוננה לאורך השנים אבל באוקטובר האחרון בעלה דקר אותה למוות. שפק ריגשה עד דמעות את כל הקהל כשאמרה:
"אימא שלי. היום לפני חודשיים בדיוק היא חגגה 53 שנים. 6 ימים לאחר מכן החיים שלה נלקחו באכזריות על ידי אבא שלי. אתם בטח שואלים למה היא נשארה איתו? אנחנו היינו הסיבה. היא פחדה שלא תוכל לפרנס אותנו ושיקחו אותנו ממנה, גם אם זה היה על חשבון הכאב והסבל שלה. תמיד היתה סיבה ותירוץ אבל מעל הכל היה פחד. פחד עמוק מכל כך הרבה דברים ובעיקר ממנו. כשגדלנו הצלחנו להוציא אותה ממנו אבל האובססיה רק גדלה. ככל שהבין שהוא מאבד אותה, שהיא בוחרת בחופש שלה – ככה צמחה בתוכו ההבנה שהיא יכולה בלעדיו אבל הוא… מה הוא? הוא כלום בלעדיה, איתה היה לו כוח. כוח של חזק על חלשה. אבל היא כבר לא הייתה חלשה, היא התחזקה והייתה נחושה בדעתה להילחם. לא על כסף או על רכוש אלא על החיים שלה, על האושר שלה,על החופש שלה.
האם החיים של נשים כאן במדינת ישראל פחות חשובים מחיים של גברים? לפני חודשיים זאת הייתה אמא שלי שנרצחה רק כי רצתה להיות חופשיה. ומחר זו יכולה להיות כל אחת מאיתנו.
אני רואה נשים זועקות… אבל לא גברים. אז גברים, אני מזכירה לכם שזו לא רק המלחמה שלנו, זו גם המלחמה שלכם. יש לכם אמהות, נשים, אחיות ובנות. מחר זו יכולה להיות כל אחת מהן. תלחמו עבור הנשים בחייכן הן צריכות אתכם! כי רק ביחד אנחנו כוח".
בתום דבריה של אורטל הקהל כולו עמד והריע לה במילה אחת: "גיבורה".