עולם מוחמץ

לא לחינם נקרא הספר 'עולם של גברים' כפי שנקרא. הספר מתאר את החיים בטריפולי שבלוב, בקיץ 1979, עשור לאחר המהפכה של מועמר קדאפי. אלו חיים תחת משטר אפל וחונק, במיוחד כלפי נשים. זכות הדיבור של האישה נשללת כמעט לגמרי, אסור לה להתרועע עם בני גילה, מחתנים אותה בלי לשאול את דעתה, ומפלטה היחיד, מתברר, הוא השתייה.

רוב עלילת הספר מתרחשת בקיץ אחד גורלי בחיי ילד ובני משפחתו. אבי הילד הוא איש עסקים מכוער, על פי התיאור, שאמו נישאה לו בניגוד לרצונה. זאת משום שאחיה, לכאורה איש משכיל, הסגיר אותה לשלטונות לאחר שראה אותה יושבת עם חברה ושני בנים בבית קפה. האם, שחשה כי אחיה הקריב אותה, בורחת אל הטיפה המרה, שאינה חוקית בלוב המוסלמית. לכל אלו עד הגיבור, שרושם הכל, אם כי לא תמיד מבין לגמרי את מה שהוא רואה.

למרות שהסיפור מתואר בגוף ראשון, מפי הגיבור, זהו ספר קר ומרוחק, שאינו מרבה בתיאור רגשות. יש מקרים שבהם דווקא הריחוק יוצר הזדהות אצל הקורא. לא זה המקרה. גם באפילוג, כאשר הגיבור, איש בוגר עתה, יכול לסכם את חייו בטריפולי, הוא עושה זאת ביובש רב.

אולם לא רק ההזדהות עם הגיבור נפגמת, אלא גם ההבנה של מניעיו. אפשר לקוות שבשלב מסוים יתברר מדוע הילד מסגיר,למשל, את חברו ואף את חברו של אביו לשלטונות, אך זו תקוות שווא. הספר מסתיים מבלי שמעשי הגיבור, ולכן גם הגיבור עצמו, מובנים לקורא, וכל שנותר הוא תחושת החמצה.

זה אינו ספר מופת. זהו ספר קטן, שכתיבתו הלקונית אינה עושה עם התוכן חסד. לעתים נראה הדבר כאילו המספר כותב יומן, שבו הוא רושם כל שאירע לו. לא תמיד ברור מה תפקידן של כל הדמויות, וכיצד הן משרתות את הסיפור. בנוסף, בהוצאה החליטו לוותר על תרגום והסבר כל המונחים הזרים, כך ששטף הקריאה נפגם.

הספר לא מעניין במיוחד כחוויית קריאה, אך יש טעם לקרוא אותו כחוויה אנתרופולוגית. אם צולחים את הפתיחה ואת השפה הדלה, חפת הרגשות, אפשר להכיר עולם רחוק, שמתקיים בצילה של דיקטטורה.

"עולם של גברים". מחבר: הישאם מטאר. ידיעות ספרים