פסטיבל הקולנוע בירושלים: 7 סרטים שאתן חייבות לראות

בסוף השבוע האחרון נפתח פסטיבל הקולנוע ירושלים בפעם ה-35, כשהשנה הוא מקרין למעלה מ-180 סרטים מישראל ומהעולם. מתוך השפע האדיר בחרנו עבורכן שבע המלצות שבמיוחד בשבילן שווה לעלות עד הבירה. הפסטיבל יימשך עד ה-5 באוגוסט. כל הפרטים ומועדי ההקרנות – באתר הפסטיבל.

עוד כתבות מעניינות
יעל בר זוהר וגיא זוארץ מגלים איך הם שומרים על הזוגיות 15 שנה
אביב אלוש: "אני לא מרגיש כמו הגבר הכי סקסי בישראל"
הרומן האירוטי שלא מזלזל באינטליגנציה

הבלתי רשמיים
סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא גם סרט הביכורים של אלירן מלכה, יוצר "שבאבניקים", מהסדרות הכי כיפיות וממכרת של הזמן האחרון. הסרט חוזר לתחילת שנות השמונים בירושלים ועלילותו מבוססת על סיפור הקמתה של מפלגת ש"ס. אחרי שבתו של יעקב כהן (שולי רנד), אלמן ובעל בית דפוס, מגורשת שוב מהסמינר על בסיס "חוסר התאמה", הוא מחליט לקום ולעשות מעשה. הוא יוצא נגד הממסד החרדי-אשכנזי ששולט במוסדות הנחשבים ומקים רשימה ספרדית שתרוץ לעיריית ירושלים ותשנה את המצב מבפנים. הוא מגייס שני חברים (יואב לוי ויעקב כהן, שבאופן אירוני לא לוהק לתפקיד יעקב כהן), אוסף קצת כסף ויוצא לקרב דוד אל מול גוליית, שיגלה לו שהפוליטיקה היא משחק בלתי צפוי שבו המגרש משתנה בכל שבריר שנייה. הסיפור ההיסטורי הזה מסופר בצורה סוחפת וקצבית שתקסום גם לצופה חילונית שמגיעה בלי שום ידע קודם.

אי הכלבים 
ומסרט הפתיחה לסרט הנעילה – חביב המערכת ווס אנדרסון שוב עושה סרט אנימצייית סטופ-מושן על חיות. הסיפור הפעם אפל מהמקובל אצלו – במטרופוליטן יפני דמיוני מחליטים לגרש את כל הכלבים לאי ששימש עד אז כמזבלה ענקית. מאגרי המזון באי דלים מאוד, מחלות מתפשטות והכלבים נעשים רעבים ואלימים יותר ויותר. אל תוך הבלאגן הזה נכנס אחיינו של ראש העיר ממנה הכלבים גורשו, נער שמגיע אל האי כדי לחפש את כלבו שהוא גם שומר הראש הנאמן שלו. את האווירה האפוקליפטית-משהו מאזנת האנימציה התזזיזיתית והמצחיקה, כמו גם הטקסטים השנונים בפיהם של חברי כנופיית כלבים עם שמות סמכותיים כמו צ'יף, קינג ובוס, המסייעים לנער במסע החיפוש. הכלבים בסרט מדברים אנגלית (בקולותיהם של בריאן קרנסטון, אדוארד נורטון, סקרלט ג'והנסון ואחרים) ותושבי יפן ביפנית, עם כמה שחקני חיזוק דוברי אנגלית כמו פרנסס מקדורמנד וגרטה גרוויג.

החינוך הרע של קמרון פוסט
ב-1999 יצא לאקרנים סרט אינדי בשם "But I'm a Cheerleader!", המתרחש במוסד לטיפולי המרה לבני נוער הומוסקסואלים. אז הטיפול היה קומי וקאמפי, אך סרטה החדש של היוצרת המבטיחה דזירה אקוואן, שביימה וכיכבה ב"התנהגות הולמת", עוסק בנושא בצורה דרמתית יותר. קמרון (קלואי גרייס מורץ) מוצאת את עצמה בפנימיית המרה שכזו בתחילת שנות התשעים, אחרי שבן זוגה תפס אותה שוכבת עם נערה אחרת. הצוות במקום מדבר על הומוסקסואליות כאילו הייתה מחלה שניתן להכניע עם קצת מאמץ וסבלנות, והמנהלת מתעקשת שהנטייה המינית הזו היא רק סימפטום שנוצר מחסכים, מצוקות נפשיות או דוגמה רעה מההורים. קמרון הצינית מתקשה למצוא את עצמה בין כל הקלישאות והחיוכים המזויפים האלה, אך מצד שני מתקשה להגדיר את עצמה באופן מובהק כ"לסבית", היחידים שהיא מצליחה להתחבר אליהם הוא צמד מרדנים חובב טיולים ברגל ועישון ג'וינטים (סשה ליין מ"אמריקן האני" ופורסט גודלאק מ"האיש שנולד מחדש"). הסיטואציה המופרכת והדמויות המוקצנות לא הופכות כאן בשום שלב להרמות להנחתות – להפך, הדמויות מעמיקות וחושפות רבדים וקשיים נוספים, כשהתוצאה היא דרמה קומית עם אדג' והרבה חן.

דרמה קומית עם הרבה חן: "החינוך הרע של קמרון פוסט" | צילום: יח"צ

ילדי פרא
סרט דוקומנטרי מקסים, המלווה סטודיו לאנימציה מיוחד במינו – הוא פועל במקלט בבניין ירושלמי, מפיק סרטים בשיטות קלאסיות ופשוטות והיוצרים המובילים בו הם נערים. הנערים, בנים למשפחות של אמנים-מהגרים ממוצא רוסי, מבטאים את עצמם ואת רחשי ליבם דרך סיפורים מפחידים ויצירתיים. הסרט מתמקד באמן שמדריך את אותם נערים, מקס, ובשניים מחניכיו – זלמן, שנמצא לקראת גיוס לצה"ל אבל יש לו תכנונים אחרים לגמרי לעתיד, ואהרון, שממלא את המחברת שלו בסיפורים אפלים שהחברים מבית הספר מתקשים להבין. המרתף הקטן הזה מציע לשניים חופש יצירתי מוחלט ותחושת ביטחון, אך המציאות הישראלית שוב ושוב מחלחלת פנימה.

המחיר של הכל
ההיפוך המוחלט של "ילדי פרא" הוא דוקו אמריקאי מהוקצע ונוקב, שמפרק לגורמים את עסקי האמנות העכשווית. אמנים כמו ג'ף קונס ונג'דקה אקונילי-קרוסבי, אספני אמנות עם אוסף עצום, מנהלי בתי מכירות פומביות וסוחרי אמנות, מסבירים מה הופך בימינו אמן למצליח (ספוילר – עבודה זריזה, פוטנציאל מסחרי גדול וטרנדים), איך אמנים נשכחים הופכים פתאום לסחורה הכי חמה בשוק, מה מושך בעלי הון דווקא להשקעה באמנות, איך המוזיאונים משתלבים בתמונה הזו והאם יש בכלל דרך להכריע איזו אמנות היא איכותית וטובה מספיק בשביל שתהיה שווה מליונים. יש בסרט מימד ציני וקורקטי, אבל גם מידה של הערכה ואהבה לאמנים באשר הם, בין אם הם מעדיפים ליצור קודם כל ובעיקר בשביל עצמם, זאת בלי לזלזל או להציג את דמותם של האספנים העשירים כמושחתים או רעים. זה גם שיעור היסטוריה קצר ומעשיר על אמנות מודרנית ופוסט מודרנית, מאנדי וורהול ועד פסל שערורייתי אחד של צורר שכולנו מכירים.

אור
סרט אוסטרי-גרמני המבוסס על סיפור אמיתי ובלתי ייאמן, שהתרחש בסוף המאה ה-18 בווינה. מריה היא פסנתרנית צעירה ומחוננת, שמופיעה במסיבות המפונפנות של אנשי אצולה עשירים, על אף היותה עיוורת לחלוטין. הוריה יעשו הכל כדי לפתור את הבעיה ולהשיב לה את מאור עיניה שאבד במפתיע כשהייתה ילדה, לא בהכרח מתוך אהבתם אליה, אלא בעיקר כי מעמדה כאמנית וככלה פוטנציאלית לצעירים עשירים מוגבל מאוד כשהיא עיוורת, פוזלת ומכונסת בעצמה. היחיד שמצליח לשפר את מצבה הוא פיזיקאי שמקבל אותה לביתו ומראה לה מידה של סימפטיה ואנושיות, אבל הצלחתו חסרת התקדים של הטיפול מושכת אל טירתו שלל סקרנים, קנאים וסתם פוצים עשירים שישמחו לראות את מריה ואותו נכשלים. העיצוב התקופתי המרהיב בשילוב הרוע והאכזריות שמגלים הסנובים האצילים יוצר סרט שיש בו יופי לצד גועל ותסכול לצד אהבה, הכי רחוק מסרטים היסטוריים מלוקקים שמתרפקים על התלבושות המפוארות וחייהם הסנסציוניים של העשירים חסרי הגבולות.

קלאסיקות בעותקים משופרים
בשנים האחרונות הוקרנו בפסטיבל ירושלים עותקים דיגטליים חדשים, משוחזרים ומרהיבים של הסרטים "אוונטי פופולו" ו"מצור", במסגרת פרויקט מבורך של ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים. עכשיו מגיע תורו של אחד הסרטים החשובים בתולדות הקולנוע הישראלי – יצירתו של אסי דיין מ-1992 שנשארה רלוונטית וכל שוט בה יפה כל כך שאפשר למסגר ולתלות אותו על הקיר. לראשונה בתולדות התעשייה המקומית הסרט שודרג לאיכות 4K מעוררת התפעלות והגרסה המשופרת כבר הוקרנה בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון, למעלה מעשרים אחרי שהסרט הוצג לראשונה בפסטיבל וזכה בציון לשבח. סרט נוסף שיוצג בעותק מחודש וחגיגי הוא "2001: אודיסיאה בחלל", קלאסיקת המדע הבדיוני של סטנלי קובריק שיצאה לאקרנים לראשונה לפני 50 שנה. כיאה לסרט כה משמעותי, הסרט שוחזר באמצעים אנלוגיים בלבד ועל המלאכה פיקח מקרוב הבמאי כריסטופר נולאן – שהציג בגאווה את התוצאה הסופית בפסטיבל קאן לפני כחודשיים. מדובר בהזדמנות פז לתפוס את שתי יצירות המופת האלו על מסך מלא, כפי שראוי לצפות בהן.
מסגרת הקלאסיקות של הפסטיבל תכלול סרטים נוספים ואייקונים פחות, שישמחו את ליבן של חובבות הקולנוע האיכותי, לרבות עיבוד קולנועי משנת 1925 ל"עלובי החיים" שאורכה קרוב מאוד לשש שעות.

ועוד כמה סרטים מבטיחים שעוד לא ראינו:
"אין בתולות בקריות": קשה לבחור רק סרט אחד מהמבחר המרשים סרטים בהקרנות בכורה שישתתפו בתחרות הישראלית. ובכל זאת, סיקרן אותנו במיוחד הסרט בכיכובם של ג'וי ריגר ומיכאל אלוני, שבמרכזו השמועה על בתולת ים שמצאה את דרכה לחופי קריית ים.
"שחור על לבן": סרטו החדש ועטור השבחים של ספייק לי, בו צמד שוטרים, האחד שחור והשני יהודי, מסתננים לשורות ה-KKK.
"ויטני": סרט תיעודי המגולל את סיפור חייה של ויטני יוסטון בעזרת חומרי ארכיון נדירים, ראיונות והרבה מוזיקה מצוינת. חובה לאוהבות אייטיז וניינטיז.
"קינג ביבי": הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו מתוארת כפי שהיא משתקפת בהופעותיו בתקשורת, מראיונות לטלוויזיה האמריקאית כמומחה לטרור בשנות ה-80 ועד לסרטונים שהוא מעלה בימים אלה לרשתות החברתיות.
"נערה": לארה בת ה-15 חולמת להפוך לבלרינה מקצועית. המכשול העיקרי שלה הוא העובדה שנולדה כזכר.