ציפור הנפש

הגיבורים ההזויים של הרוקי מורקאמי מציירים יפן אחרת

88 שיתופים | 132 צפיות

הרומנים "יער נורבגי" ו"ספוטניק אהובתי" הפכו את הרוקי מורקמי היפני לאחד הסופרים האהובים והמוערכים בארץ. "קורות הציפור המכנית", שיצא כעת בהוצאת זמורה ביתן, נחשב אולי ליצירתו החשובה ביותר.

טודו אוקאדה הוא מובטל טרי בן 30 המתגורר בטוקיו יחד עם אשתו, קומיקו. בדיוק כשהוא מתחיל ליהנות משגרת חייו נטולת המחויבויות, פוקדת אותו שרשרת אירועים מוזרה: החתול שלו נעלם; הוא מתחיל לקבל שיחות טלפון אירוטיות ממישהי הטוענת שהיא מכירה אותו; וביוזמת אשתו הוא נפגש עם שתי אחיות מוזרות – מלטה וכרתה קאנו, שקרויות על שם איים בים התיכון, ושמפגינות כוחות ניבוי מיסתוריים. אבל השינוי המערער יותר מכל את שלוותו מגיע כשקומיקו עוזבת את הבית ללא הודעה מוקדמת.

"קורות הציפור המכנית" הוא אפוא סיפור בלשי. טורו מחפש את החתול שלו ואת אשתו, אולם למעשה הוא מחפש את הפשר לחייו ולקיומו. במשך שנים הוא תיפקד כ"קליפה ריקה", כפי שרומזים לו הסובבים אותו. אף הוא מעיד על עצמו שאין לו מאפיינים ייחודיים, פרט אולי לדופק איטי ולתקליט חתום של מיילס דייויס המצוי ברשותו. יחסיו עם אשתו הפכו מנוכרים משהו, והוא מיעט להפגין את רגשותיו או לחשוב עליהם בכלל. כעת, הזעזועים החיצוניים מאלצים אותו להתמודד עם מציאות חדשה, כאוטית ומפורקת, בה הסדר וההדחקה שאפיינו את חייו עד כה אינם יכולים למלא עוד את תפקידם. העולם שסביב טודו אוקאדה הופך סוריאליסטי ומשונה, כשמנגד, חלומות נראים לו מוחשיים יותר מהמציאות.

שני פריטים חשובים מסמלים את מצבו של טודו: באר ריקה, בתוכה הוא בוחר להתבודד לשעות ארוכות; וציפור מאבן (הסמוכה אליה), הפורשת את כנפיה אך, כמובן, אינה מסוגלת לעוף. שניהם, כמובן, מצביעים על פסיביות וריקנות, שבגללם מי שמניע את חיפושיו (ואת עלילת הרומן) הן הדמויות הלא שגרתיות שאותן טודו פוגש: מאי קסהארה, צעירה דכאונית המסתובבת בין החצרות האחוריות של בתי השכונה; האחיות קאנו בעלות כושר החיזוי; גיסו נובורו וטאיה, האדם היחיד בעולם שטורו אוקאדה שונא בכל לבו, ולוטננט טוקטארו ממיה, שמעולם לא התאושש מהאירועים שעברו עליו במלחמת העולם השניה. כל אחד מהם גורר את אוקאדה למחוזות אחרים: לעולמות שבהם הקו המפריד בין מציאות לדימיון מטשטש, לסיפורים מהעבר או ממקומות מרוחקים. כל זאת בזמן שמבחינה פיזית, מסעו של טודו אוקאדה מתרחש ברובו בשכונה שבה הוא מתגורר, ולכל היותר בחלקיה האחרים של טוקיו.



"קורות הציפור המכנית", הרוקי מורקמי, 573 עמ'. מתוך כריכת הספר.

"קורות הציפור המכנית" התפרסם לראשונה כסדרה בהמשכים באמצע שנות התשעים ביפן. לפי האמור באחרית הדבר המעניינת שכתב יצהר ורדי, מורקמי לא תכנן את החלק השלישי של הרומן, ונאות לכתוב – ולפרסם אותו – רק בלחצם של הקוראים, שטענו שבלעדיו הסיפור אינו "שלם". ואכן, יש פער ניכר בין שני החלקים הראשונים של הספר לבין החלק השלישי, בו נחלץ אוקאדה מהפסיביות שלו, ומתחיל ליזום מהלכים שישיבו לו את אשתו – וכן את השליטה במציאות, או במה שנראה כמו מציאות. בהדרגה מתברר כי הסיבה לעזיבתה של קומיקו – שבחלקיו הראשונים של הרומן נראתה כמו סופם של נישואים רגילים – קשורה באיזשהו סוד אפל מעברה, שעל אוקאדה לחשוף בעצמו.

לא אפרט את כל התפניות העלילתיות והדמויות המופיעות בחלקו האחרון של הרומן, גם בגלל הפיתולים הרבים שברומן, וגם בגלל שבכך יעלם חלק גדול מקסמו. לא כל קווי העלילה ולא כל הסיפורים נפגשים זה עם זה, ולא במקרה, ולא כל החידות שהספר מעלה נפתרות. לפי מוריקמי, "תעלומות הינן אמיתיות; פתרונות לתעלומות – לא" (כדאי לציין שהמהדורה העברית היא תרגום מהגרסה האנגלית, הקצרה והקוהרנטית יותר, של הספר). ובכל זאת, ניתן להצביע על שני צירים ראשיים המניעים את העלילה: האחד קשור לרצונו של אוקאדה להשיב אליו את קומיקו ולכוחות המונעים ממנו להצליח בכך, והשני הוא ציר היסטורי, הקשור לתבוסותיה של יפן במונגוליה ובסין בסוף שנות השלושים ובסוף מלחמת העולם השנייה.

למרות שהדברים אינם נאמרים במפורש, נראה שיש בהווה היפני המנוכר והכאוטי שחווה הגיבור סוג של תשלום או עונש על שיגעון הגדלות של המדינה בחלקה הראשון של המאה העשרים. החוט המקשר בין אז לעכשיו מצוי בתאורי האלימות: זו המזעזעת של הסיפורים מימי המלחמה (ובספר יש כמה תיאורים מהפכי-קרביים שכאלו), וזו המודחקת של סוף המאה העשרים, שמופיעה על פני השטח להבזקים קצרים ואז חוזרת לפעול כזרם המעמקים שמתחת לחזות החברתית המהוגנת. חלק ניכר מהרוע המודרני הזה מגולם בדמותו של אחיה הציני וחסר המעצורים של קומיקו, נובורו וטאיה, אולם לא רק בו – גם טורו אוקאדה השקט ושוחר השלום נדהם לגלות בו-עצמו צד תוקפני ואלים. הממד ההיסטורי הרחב הוא שהופך את "קורות הציפור המכנית" מ"סתם" מסע לגילוי עצמי לסיפור המשלב בתוכו ביקורת חברתית ופוליטית רבת עוצמה.

כוחו הגדול של הרוקי מורקמי הוא בכשרון ההמצאה שלו. "קורות הציפור המכנית" הוא ספר סוחף ומפתיע, והפערים שמופיעים בין הסיפורים השונים גורמים לקורא להרהר במשמעויות השונות שאפשר לתת להם. יחד עם זאת, שני חלקיו הראשונים של הספר טובים לדעתי מחלקו השלישי, שחוזר במידה מסוימת על הנושאים והרעיונות שהובעו קודם לכן, מבלי להוסיף להם או לשכלל אותם בצורה ניכרת. חציו הראשון של הספר גם נראה לי מרגש וכנה יותר, בעוד שבחלקו השני מפנה התהליך הפסיכולוגי שעובר על הגיבור את מקומו לתפניות עלילתיות שהן אולי מרהיבות יותר, אך גם ריקות ועמוקות פחות. זו אולי הסיבה שדווקא בסיומו של "קורות הציפור המכנית", נותרת לקורא תחושה מסוימת של החמצה.

 

"קורות הציפור המכנית", הרוקי מורקמי, 573 עמ' (כולל סוף דבר מאת יצהר ורדי)

20.08.06

(עודכן ב – 24.02.09)