רצח במחשבה תחילה
"חברו של המנוח" מצליח לרגש באמת
קייב, אמצע שנות התשעים. המשטר הסובייטי קרס ועימו הכלכלה האוקראינית. פושעים ונוכלים הם היחידים שמחזיקים בכסף, שאר האזרחים מנסים רק לשרוד. טוליה, גבר בן 35, בדיכאון – נישואיו מתפרקים, אין לו עבודה, ואת רוב זמנו הוא מעביר בשיטוט ברחובות. חייו חסרי הפשר נמאסו עליו, אולם הוא אינו הטיפוס שייטול את נפשו בכפו. לבסוף, עולה במוחו רעיון מבריק: להזמין את הרצח שלו עצמו. כך, יזכה מותו למשמעות שנעדרה כל כך מחייו.
כך נפתח ספרו של אנדריי קורקוב, "חברו של המנוח". קורקוב – והוצאת כנרת, שתרגמה אותו – היו אחראים לאחד הספרים המהנים שהופיעו בשנים האחרונות, "המוות והפינגווין". "חברו של המנוח", שהופיע במקור בשנת 1996, מעט פחות מוצלח לטעמי, אולם עדיין ניכר בו כשרונו של קורקוב לטפל בנושאים קיומיים עמוקים כמו אהבה, תשוקה והתחדשות, באמצעות עלילות קלילות ומפתיעות. התיאורים המצומצמים והמדויקים, והרגישות הגבוהה של המספר להלכי רוח, מביאים אותנו להתמסר בכל הלב לסיפור הזה ולגיבורו המוזר. ולמרות האווירה המשועשעת ששורה מעליו, "חברו של המנוח" מצליח עם סופו גם לגעת ברגש באמת.
"חברו של המנוח", אנדריי קורקוב. הוצאת כנרת, 159 עמ'