שאיפות גדולות

וולינגטון, עיירת קולג' מנומנמת בארצות הברית, משמשת ב"על היופי", ספרה החדש של זיידי סמית ("שיניים לבנות", "סוחר החתימות"), רקע פורה לדיון בסוגיות מחשבתיות ותרבותיות רבות במיוחד.

ראש משפחת בלזי הוא פרופסור לאמנות, בריטי לבן שנשא לעצמו אישה שחורה אמריקאית ועבר יחד עם שלושת ילדיהם להתגורר במולדתה. כליברל מושבע, הוא מנהל מלחמת חורמה מול פרופסור קיפס, עמית שהכיר עוד בלונדון – דתי, ימני, שמרן. לאורך שנים עברה ההתנצחות האקדמית להתכתשות אישית, כשהשניים מבקרים זה את זה מעל דפי העיתונים ומטילים רפש בעבודתם המחקרית.

מסלול ההתנגשות נפתח כשהבן הבכור למשפחת בלזי, ג'רום, מוצא עצמו מבלה תקופה בבית משפחת קיפס, דרכה הוא מגלה פתח מסעיר אל עולם הנצרות – וגם מתאהב נואשות בבתם היפהפייה. אם כי הפרשה מסתיימת במהירות ובצורה עגומה למדי, הכוכבים כבר סטו ממסלולם – ותוך זמן קצר מקבל פרופסור קיפס משרה בוולינגטון, אותו מקום ממש שבו מצא פרופסור בלזי מפלט מנדודיו האקדמיים. עבור בלזי, המוצא עצמו מסתבך בנישואיו ומאבד כיוון בחייו – זוהי מהלומה כמעט בלתי נתפסת.



קווי מתח רבים. עטיפת הספר

סמית, הנחשבת לכוכבת עולה בשמי הספרות הבריטית, מהלכת כאן על קווי מתח רבים – בין דת לחילוניות, בין ליברליזם לשמרנות, בין האקדמי ללא-אקדמי, בין השחור ללבן, בין המשפחתי לחברתי, בין דחפים מיניים ואהבת נפש, בין אמנות קלאסית לשירת רחוב, בין הגברי לנשי ועוד.

קולה הצלול של סמית בא לידי ביטוי בפרוזה מתגלגלת ונפלאה, ואפילו חפה מהקישוטים והגימיקים הוויזואליים שהיו מנת חלקה בספריה הקודמים, אך היומרות להקיף את כל הנושאים הללו ולומר עליהם דבר מה בעל ערך – בסופו של דבר – אינן ממצות. הרי מהו אותו "יופי" המתנוסס בשם הספר? מהם "הדברים היפים בחיים" המובטחים על גבי כריכת הספר? האם הם ציור? האם הם הסליחה על בגידה קשה? האם הם הגוף הגברי הממוטט את חומות ההגנה של תלמידת קולג' מבריקה? דומה שסמית מנסה לומר "הכל על הכל", אך הנסיקה הרעיונית ואפילו זו העלילתית כמו ממאנת להופיע. הקורא נותר עם מילים מענגות ודמויות מעוצבות היטב, אך גם מבולבל למדי באשר לסיבה שבשלה יצא למסע המבטיח "משני עברי האוקיינוס האטלנטי" – למרבה הצער.

זיידי סמית, "על היופי", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מחיר: 86 ₪