חיי מדף: הטור של הילה נחשון

הילה נחשון | צילום: רון קדמי
הילה נחשון | צילום: רון קדמי

לשמור זכרונות טובים, להעביר הלאה את החוויות שעדיף לשכוח ולפנות מקום לריגושים של שנה חדשה. הילה נחשון עושה סדר בארון הבגדים שלה

88 שיתופים | 132 צפיות

 

החלטתי לעשות סדר בארון שלי, ןשלא תחשבו שהארון המטאפורי שלי מסודר. שמעתי פעם משפט שאומר שהבית שלנו הוא הגוף הגדול שלנו  ואני רק שואלת – אם הבית הוא הגוף שלנו, מהו הארון?

סדר חייב להיות שם.

עורמת את כל הבגדים על המיטה. הרי אין לי מה ללבוש אז מאיפה לעזאזל כל הטקסטיל הזה הגיע.

מחליטה לשמוע לעצתה של חברתי ביונסה: ״טו דה לפט, טו דה לפט".

מקפלת את הררי הג׳ינסים שלי. יש לי ג׳ינסים שהחזיקו איתי יותר זמן מאשר כל הבעלים שלי גם יחד. מדהים איך אנחנו נקשרים לחפצים. לדברים שאפשר לאחוז בהם פיזית אבל אין להם נשמה. לפעמים אנחנו לא זוכרים כלום מסיטואציה מסוימת, אבל מסתכלים בתמונה ישנה ונזכרים בחולצת הפסים

So 2016..? #tb

A photo posted by Hila Nachshon (@hilanachshon1) on

או בנעליים שכבר לא זוכרים מתי ואיך נעלמו לנו מהמדף. ואולי דווקא בגלל זה קשה לנו להיפרד? אולי הבגדים האלה סופגים את מטען הזכרונות שאנחנו נושאים איתנו, את האנרגיה שנכנסת אלינו מאנשים, ממקומות, מספרים את הסיפור על הטיול במכונית ביום שמש חורפית, על היין שנשפך כשהייתם שיכורים באיזו מסעדה בגליל העליון, על הדמעות שהרטיבו את הכל כשנשבר לכם הלב. אולי בגלל כל זה קשה לי כל כך להיפרד מהג׳ינס שלי הישן, עם הכתמים הירוקים, שישבתי בו על הרצפה עם נינה וציירנו בצבעי גואש, לפייס קצת את דעתה אחרי שבישרנו לה שאבא כבר לא יגור איתנו באותו הבית. שמלת הקטיפה הכחולה שלא לבשתי אף פעם, אבל קניתי לי אותה אחרי שהפקדתי את הצ׳ק הראשון שקיבלתי בזכות עבודה קשה, או הבקיני שלבשתי כשנסעתי עם החבר, מאוהבת עד עמקי נשמתי, לסיני.

אני מחייכת לעצמי. יש זכרונות שלא יימחקו, יש כאלה שהייתי רוצה לשכוח. שנה חדשה התחילה וזה הזמן שלי לעשות סדר, להוציא את הזכרונות הישנים, לנער את האבק, להיזכר בנוסטלגיה בכל אלה שהביאו אותי עד הלום, להיפרד לשלום מאלה שכבר לא ישרתו אותי יותר ולפנות מקום לחדשים וטובים מהם, ואולי, אולי אשמור כמה מהם לנינה כשתגדל. היי, אף פעם אי אפשר לדעת מתי קטיפה כחולה תחזור שוב לאופנה.