לא רוצות – לא צריך: הטור של לינוי בר גפן

35 שנה הבנתי לחלוטין נשים שלא רוצות ילדים, פשוט כי גם אני הייתי אחת מהן. זה לא שכל הקונספט חרה לי, אבל מאחר שרוב הבחירות בחיינו הפיכות וזו כמעט היחידה שלא, הרגשתי צורך לגשת לעניין בזהירות מפליגה ולא אופיינית לי. אני שמחה שלא הבאתי ילדים בגיל צעיר יותר או עם אחד מבני זוגי הקודמים. תקתוקו של השעון הביולוגי היה חלש יותר מתקתוקו של זיכרון שנטמע בי לפני כמה שנים, כשעבדתי עם במאית שהיא גם אם. יום אחד הייתי עדה לוויכוח טלפוני שלה עם בן זוגה לגבי אחד הילדים. בסיומו היא "שחררה קיטור" ואמרה: "בימים שאני שונאת את בעלי קשה לי נורא להסתכל על הילד ולראות בו את דמותו". אחר כך היא המשיכה במירוץ המטורף הזה של קריירה, זוגיות והורות בלי לשים לב איזו פצצה היא הטמינה בראשי. באותה תקופה אחת מחברותיי ניהלה מערכת גירושין מכוערת מבן זוגה ואבי ילדיה, איש שההגדרה "לא כשיר" עושה איתו חסד גדול. לא יכולתי שלא לתהות מה היא מרגישה כשהיא רואה את דמותו בבניהם: האם היא מנסה לערפל את המבט? האם היא מצליחה לראות בהם ישות אחרת לחלוטין מזו שהייתה 50 אחוז מיצירתם?

הדברים הובילו אותי למסקנה שארצה לעשות ילדים רק עם גבר שאוהב מספיק כדי לחשוב שגם אם ילדינו יהיו העתק מושלם שלו, ללא גרם גנטי ממני, זה נהדר. היה לי מזל גדול שזה הצליח, למרות שמצבו הבריאותי השתנה לרעה בהיריון והפך את ההורות השוויונית שתכננתי ליעד בלתי אפשרי. הבן שלי הולך ונהיה דומה לאבא שלו, ומבחינתי זה רק הופך אותו לנפלא יותר.אבל עדיין אני מבינה נשים שלא רוצות להיות אימהות. מבינה בצורה קצת אחרת. חלק מהחששות שהן מצניעות וגם אני חוויתי התבדו לחלוטין: בינתיים זה פחות קשה משחשבתי, זה לא באמת שינה אותי (אבל כן את סדרי העדיפויות), אפשר לא לישון יותר משעתיים ברצף ורק חלק מהמוח מת מזה (בעיקר החלק שאחראי על ההנחיה "תתלבשי יפה ותתאפרי"), וזה באמת יקר אבל יש הרבה דרכים להוזיל את העלויות. אבל מי אני שאקבע למישהי שהמחיר נמוך מהתועלת? לא רוצה להתרבות – לא צריך. את עדיין מאה אחוז אישה ולגמרי בריאה ובטח לא צריכה ממני אישור לזה. הכל בסדר.

איור: ליאורה זמלמן

אלא שחלק ממתנגדות הילודה הפכו בעיניי מבעלות חוש הומור חביב לקצת פוגעניות. קשה לי היום לקרוא שנינות נוסח "אני מעדיפה כלבים על ילדים, הם פחות מלוכלכים וכפויי טובה". אלוהים עדי שאני משתדלת שלא לגרור איתי את הילד למקומות שבהם הוא עלול להוות מטרד לאוכלוסייה הבוגרת, כמו בתי קפה ומסעדות, אבל אני די בטוחה שהוא לא פחות חמוד ושקט מפינצ'ר. גם אמירות כמו "להביא ילדים לעולם כזה זה חסר אחריות" מכוונות אצבע מאשימה למקום הלא נכון. זה אולי גם המקום לעדכן את ההיפי שבמהלך ריאיון הודיע נחרצות ש"ילדים לא יכולים להתיישב עם אורח החיים שבחרנו" – ובכן, זוגתך הביטה בי במבט שקל לפרש כ"אשמח לשנות את אורח החיים הזה, אבל לא בא לי לריב איתו עכשיו".

חברותיי האימהות, בואו נרד ממסע יחסי הציבור לבחירות שלנו בקרב הסינגליות שלא מעוניינות בילדים. המועדון שלנו מספיק גדול ויציב כדי שלא נצטרך לנקוט במהלכים מיסיונריים במטרה להגדיל אותו. הכניסה צריכה להיות מרצון ולא כתוצאה מהצלחת הקמפיין. הרי כבר יש מחקרים שמראים שחלק לא מבוטל מהאימהות מתחרטות שהפכו לכאלה, אז לא כדאי לסחוב על הגב אשמה שתרמת עוד אחת לרשימה העגומה הזו. מצד שני, חברותיי הלא-אימהות-מבחירה: קצת כבוד. הורות היא לא תמיד כניעה משפילה להורמונים ולחץ חברתי. היא גם יכולה להיות בחירה מושכלת עם תוצאות חיוביות. אימא שלכן בחרה אותה.