מי מטפל בילדים שלנו?

מדוע אין אחיות בביה"ס ומי אחראי לבריאות ילדינו בזמן הלימודים?

88 שיתופים | 132 צפיות

לפני כשלוש שנים, כשעו"ד עופר שחל ליווה את בתו הבכורה לכיתה א', ככל הורה, הוא מצא עצמו טרוד בסימני שאלה מוכרים כגון: מי תהיה המורה? איך תתאקלם בתו? ומה תהיה רמת הלימודים? אבל מה שעו"ד שחל לא העלה בדעתו הוא שיאלץ לברר גם את השאלה: מי דואג לשלומה במהלך יום הלימודים?

למגינת ליבו התברר לו, כי השלט המצהיר בגאון "חדר אחות" תלוי על מה שמשמש כיום כמחסן. מצוקת החדרים ותדירותם הנמוכה של ביקורי האחיות בבית הספר קידמו את הפקעת החדר מרשות האחות. אגב, מהלכי הסבה מסוג המרת חדר האחות בחדר יועצת או הפיכתו לאזור אחסון, ננקטו בבתי-ספר רבים.

האב הנרעש פנה לבחון את הסוגייה לעומקה, וגילה כי תקציב שירותי הבריאות בבתי הספר עבר תהליך צמצום הדרגתי עוד משנת 1997 ועד ל-2005, השנה בה שחל נתקל באופן אישי בהשלכותיו. עם הפגיעה בתקציב, נפגע היקף נוכחותה של האחות בבית הספר. בבתי-ספר מסוימים באה הפגיעה לידי ביטוי בנוכחות דלה של האחות ובאחרים בהעדרה המוחלט.

להורים אסור לממן אחות

בעקבות הפגיעה בשירות אחות בית הספר, מספר לא מבוטל של ועדי הורים בחר לספק שירותי אחות הממומנים מכיסם. המימון הפרטי הופסק בעקבות חוזר מנכ"ל תשסה/1(א) שפרסם משרד החינוך בספטמבר 2004 בזו הלשון: "בבתי-ספר רבים ההורים שוכרים שירותי בריאות פרטיים להשלמת השירות למתן עזרה ראשונה לתלמידים. ככלל, בעבור שירותים שהמדינה נותנת על-פי חוק אין לגבות כספים במסגרת תשלומי הורים; כלומר, גביית כספי הורים כחובה לצורך הפעלת שירותי בריאות, למעט בריאות השן, אסורה".

עם התבהרות התמונה, שחל נתקף תחושת מרמור: "לא זו בלבד שהמדינה אינה מספקת את השירות הנדרש, אלא גם במקרים שבהם ההורים מוכנים לשאת בנטל ההוצאות בעצמם, היא אינה מאפשרת את מימונו, תחת הטענה כי אין לגבות כספים בתמורה לשירות שהיא נדרשת לספקו".

שחל לא קיבל בשוויון נפש את האבסורד בו נתקל והחליט לעשות מעשה. בסוף 2005 הוא התארגן עם קבוצת הורים, שאליהם חברה הסתדרות המורים בישראל, ויחד הם הגישו ב-21.11.2005 עתירה לבג"ץ שמחתה כנגד הפקרת שירותי העזרה הראשונה לתלמיד – נושא הנמצא לטענתם באחריות משרד החינוך. כאן מתגלה פרצה מעניינת בחוק: בסעיף 6(ד) לחוק חינוך חובה התש"ט-1949 נקבע כי חל איסור לגבות תשלומי הורים עבור "שירותים מקובלים". תחת הכותרת "שירותים מקובלים" נכללים שירותי העזרה הראשונה, כך שלא נותר מקום לספק לגבי אי חוקיות הגבייה מההורים. אולם גם אם השכל הישר מסיק כי איסור הגבייה הוא תוצאה ישירה של חובת המדינה לסיפוק השירותים, בפועל, הדבר אינו מצוין בחוק באופן מפורש. ואכן, זו הייתה עמדת המדינה, כשטענה כי אין החוק מטיל עליה חובה ישירה לפעול למתן שירותי עזרה ראשונה בבית-ספר.

למרבה המזל, השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון ומי שעמדה בראש צוות השופטים שדנו בעתירה, לא ראתה את הדברים עין בעין עם עמדת המדינה: "כשלעצמי, נוטה אני לדעה כי אכן חלה על המדינה החובה לספק 'שירותים מקובלים' ובכללם שירותי עזרה ראשונה. לא בכדי נכללו שירותי עזרה ראשונה בין 'השירותים המקובלים' בבתי הספר", ציינה בייניש בפסק הדין בתיק בג"ץ 10794/05 מיום 26.08.2007.



עו

עו"ד עופר שחל: "גם במקרים שבהם ההורים מוכנים לשאת בנטל ההוצאות בעצמם, המדינה אינה מאפשרת את מימונו, תחת הטענה כי אין לגבות כספים בתמורה לשירות שהיא נדרשת לספקו". רקע: Clipart/CDbank

מי יטפל בילד שנפצע?

בעוד הדיון בנושא הגשת עזרה ראשונה לתלמידי בית הספר עומד ותלוי בבג"ץ, באפריל 2007 הופרט שירות אחיות בתי הספר מידי משרד הבריאות ל"אגודה לבריאות הציבור". בעקבות מהלך ההפרטה, מתכונת העבודה של האחיות נעשתה דומה לזו של עובדות קבלן: הן נשלחות בכל יום למקום אחר בארץ, ומשימתן המרכזית היא חיסון אוכלוסיית התלמידים. משבוטל שיוך האחיות לבתי-ספר מסוימים, ושהותן בבית הספר צומצמה לפרק הזמן אשר במהלכו הן פיזית אמורות לבצע חיסונים או בדיקות – התעוררה השאלה: מי אמור לטפל בתלמיד שנפצע, או בכזה שחלה?

השאלה אולי ברורה, אך התשובה די מטושטשת: אולי המורה, אולי המזכירה או אולי אלה הורי התלמיד שאמורים להגיע לבית הספר במקרה של פציעת ילדם. מהלך ההפרטה לא חל במפתיע, ולמעשה היווה תוצאה של מכלול השינויים, שבסופו של דבר הובילו להוצאת שירות אחיות בתי הספר מידי משרד הבריאות. הטיפול בתיק שנדון בבג"ץ, רלוונטי במידה רבה גם למתכונת החדשה בה פועלים בתי הספר עד היום.

במהלך הדיונים בבג"ץ נדרשה המדינה לספק פתרון לסוגיית הגשת העזרה הראשונה לתלמידי בית הספר, והיא העלתה מספר הצעות יצירתיות, ביניהן: להעביר לצוות המורים קורס בעזרה ראשונה ולהטיל את תפקיד האחות על צוות ההוראה. ההורים התנגדו, בטענה שקורס עזרה ראשונה לאדם שאינו מקצועי בתחום הרפואה – אין בו מענה ראוי. לטענת ההורים חברה הסתדרות המורים, שגרסה כי בהחלטה כזו יש מן הפגיעה במהות תפקידם של המורים ואף בחופש העיסוק שלהם.

מד"א בשירות בית הספר

הצדדים שבו לשולחן הדיונים, וההצעה החלופית שהועלתה מצד המדינה הייתה כי במקום להעביר קורס בעזרה ראשונה למורים – הוא יועבר למזכירות ולעובדים. התנגדות ההורים לא איחרה להגיע, ודמתה לקודמתה: "עדיין אין מדובר במתן עזרה ראשונה על-ידי גורם מקצועי ומנוסה, אלא על-ידי מי שטרוד בעיסוקים אחרים ושעבר הכשרה חובבנית בלבד". בג"ץ צידד בעמדת ההורים והמדינה נתבקשה לגבש חלופה נוספת.

בסופו של התהליך, הוסכם כי יוקם מוקד טלפוני שתוך שניות ספורות יספק הנחיה לאיש הצוות מבית הספר המטפל בפציעה, ובמקרים רלוונטיים יישלח מתוך צוות כוננים מיוחד – איש מטעם המוקד שיבצע את הטיפול בעצמו.

מתוך פסק הדין בתיק בג"ץ 10794/05 מיום 26.08.2007: "מד"א יקימו מוקד טלפוני ייעודי אשר יקבל את הקריאות מבתי הספר בתוך 15 שניות. כן יחזיק מד"א מערך כוננים, אשר יוכלו להגיע לבית הספר במטרה ליתן מענה תוך 15 דקות… הפגיעות אשר תטופלנה על-ידי המערך הייעודי תהיינה פגיעות אשר אינן נמצאות במסגרת המענה אשר נותן מד"א בשגרה, ובכלל זאת שטפי דם, שברים ופריקות, חתכים עמוקים, פגיעות ראש חזה או בטן, התחשמלויות, פגיעות בעלי חיים, מכות חום וקור, התייבשות וכוויות…".

בפסק הדין מצוינת גם הפשרה הבאה לביטוי בהסדר: "אכן הפתרון המוצע אינו פתרון אופטימלי. המטרה של מתן עזרה ראשונה לתלמידים הייתה מושגת באופן מיטבי לו הייתה נמשכת נוכחותן הקבועה של האחיות בכל בתי הספר". עוד כותבת בייניש בפסק הדין: "אחות בית הספר… הייתה מוסד חיוני בכל בית-ספר. כל תלמיד ותלמידה מצאו אוזן קשבת אצל האחות, בגיל הרך או בגיל ההתבגרות. ילד או ילדה אשר חשו בכאב ראש או בכאב בטן או במצוקה כלשהי, חדר האחות היה להם למקלט. חצר בית הספר, המדרגות והמסדרונות טומנים לא פעם סכנות קלות או רציניות, שבעקבותיהן נדרש מתן עזרה ראשונה. אחות בית הספר היתה הכתובת לכל אלה, החל ממתן שירותי רפואה מונעת – חיסונים ובדיקות שגרתיות, ועד לעזרה ראשונה".

בפסיקת בג"ץ נקבע כי בתום שישה חודשים מתחילת ההסכם תכונס ועדת מעקב שבה ישתתפו נציגי משרד החינוך ונציגי מד"א. הנתונים שתאסוף ועדת המעקב ומסקנותיה יועברו, לפי דרישת בג"ץ, להסתדרות המורים, לנציגי ההורים ולגופים אחרים הנוגעים לדבר. כעבור שישה חודשים פנה עו"ד שחל למשרד החינוך בבקשה לקבל את ממצאי ועדת המעקב, ולתשובתם התכנסותה נדחתה לאפריל. לאחר חודשים ארוכים של התעלמות מבקשתו, יומיים לפני סגירת הכתבה, קיבל עו"ד שחל דו"ח קצר מטעם ועדת המעקב. לדבריו, המספרים המופיעים בו מציירים תמונה מאוד ורודה המעלה תהיות לגבי מידת המהימנות שבה היא מתארת את המציאות.



"אחות בית הספר הייתה מוסד חיוני בכל בית-ספר. כל תלמיד ותלמידה מצאו אוזן קשבת אצל האחות, בגיל הרך או בגיל ההתבגרות. אילוסטרציה: Clipart/CDbank

קולות מהשטח

בבירור אקראי שערכתי בבית-ספר יסודי, צוות ההנהלה ניאות לתאר את פני הדברים בשטח:

מהו הנוהל לטיפול בילד שנפצע בזמן שהותו בבית הספר?
"תלמיד עולה למזכירות ובדרך-כלל מטופל בקרח, תה או מתקשר להוריו".

אילו בדיקות ופעילויות רפואה מונעת בוצעו בבית הספר פרט לחיסונים במהלך השנה?
"כלום"!

היכן מתבצעים החיסונים בבית הספר?
"בחדר האחות/יועץ".

למה משמש חדר האחות ביומיום?
"לשימוש יועץ בית הספר".

מורה ששמה שמור במערכת, מביעה אף היא את מורת רוחה מביטול פונקציית אחות בית הספר: "זוהי שערורייה ואחד האסונות הגדולים של בתי הספר. אין לי טענות למד"א, אבל לא נקרא למד"א על כל פגיעה. לדוגמה, היום ילד פתח את המצח ליד העין, והמזכירה יחד עם המורה לחינוך גופני טיפלו בו עם קרח במקום הפגיעה. אנשים עושים את המיטב, אבל לא המזכירה צריכה לטפל בפציעה".

כאמור, בעוד שבימים בהם הייתה אחות בבית הספר היא זו שטיפלה בפציעות, כיום תהיה זו כנראה המזכירה או המורה להתעמלות שיספקו מענה לתלמיד. המשך הטיפול עובר להורי התלמיד. לעיתים ההורים מוזעקים גם בגלל כאב בטן או צורך של תלמיד במנוחה, ומה שהיה מסתיים בעבר בשעה של תה ותשומת לב בחדר האחות, במציאות הנוכחית מסתכם ביום עבודה של הורה.

בעקבות השירות של מד"א, נפתחה האפשרות להיעזר במוקד הטלפוני. איש צוות המעוניין בהנחיה מקצועית, יכול להתקשר למוקד ולקבלה. במקרים בהם מוחלט במוקד כי יש צורך בתמיכה של פרמדיק – יישלח אחד מטעמם. חשוב לציין שההחלטה לשלוח פרמדיק מתבצעת במוקד הרפואי על סמך אבחנות שנמסרות להם מאדם שהוא אינו איש רפואה מקצועי. במקרים בהם נמצא פרמדיק בשטח – הוא המחליט האם לפנות את התלמיד לבית החולים.

לא ממהרים לקרוא למד"א

בתגובה לבקשה לקבל נתונים מספריים מדויקים לגבי מספר הפניות שהתקבלו במוקד, מספר ההגעות של פרמדיקים לבתי הספר, מקרי הפינוי לבתי החולים ולשאלה האם נוספו אמבולנסים לשירות על-מנת לספק את המענה הנדרש, השיב דובר מד"א, ירוחם מנדולה:

"מוקד בתי הספר נפתח כשירות לכלל תלמידי ישראל מכיתות א' ועד י"ב, לרבות החטיבות הצעירות. המוקד פעיל בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה ונותן מענה מהיר, אדיב ומקצועי למצבים שבהם נדרש מתן עזרה ראשונה. את המוקד מאיישים חובשים, פרמדיקים ורופאים מקצועיים המעניקים את מכלול הייעוץ והסיוע הרפואי. יודגש כי צוותי מד"א פרושים בכל רחבי הארץ וזמינים לטובת אירועים בבתי הספר. השירות אינו כרוך בחיוב התלמיד/בית הספר. צוות המוקד וצוותי השטח פועלים על-פי הסכם שנחתם בין מד"א לבין משרד החינוך".

"מאז הפעלת המוקד, עם תחילת שנת הלימודים הזו, טיפל צוות המוקד באלפי קריאות, בהן קריאות שסווגו כקריאות לייעוץ בלבד וקריאות אליהן נשלחו חובשים ו/או אמבולנסים. מטבע הדברים, חלק מהפניות הסתיים בפינויים לבית חולים. מסקר שביעות רצון שנעשה בקרב מנהלי בתי הספר, עולה כי ישנה שביעות רצון גבוהה מעצם קיום הפרויקט, דרך הפעלתו וזמינות צוותי מד"א לבתי הספר".

קולות מן השטח אכן מדווחים על מקצועיות גבוהה של אנשי מד"א ושביעות רצון מתפקודם בעת הצורך, אך מנגד עולים קולות של מורים השוללים את האפשרות של קריאה למד"א כשמדובר במקרי חרום, ואשר מעדיפים לתת את הטיפול בעצמם ולפנות על-פי שיקול דעתם כיוון שמדובר בזמן יקר.

"ביטול הפונקציה של אחות בית הספר הוא צעד בעל השלכות מרחיקות לכת, שאינן מסתכמות במתן שירותי עזרה ראשונה לתלמיד", אומר מאיר ולטמן, יו"ר ועד ההורים בבית-ספר "אהוד" בחיפה, ומעלה סוגיה בעייתית נוספת: "אחות בית הספר הייתה הגורם היחיד בצוות שבידו גישה חוקית לתיקו הרפואי של תלמיד. אם תלמיד לקה בילדותו בהתקף אפילפסיה, זוהה בעבר כאלרגי לעקיצת דבורים או לסוג מסוים של תרופה, או כל סוג מידע רפואי רלוונטי בעברו – היחידה שיכולה לרכז את המידע היא אחות בית הספר. כיום – משבוטלה פונקציה זו – במהלך התארגנות לקראת טיול או פעילות בית ספרית מיוחדת, בית הספר תלוי בזיכרונם הבהיר של ההורים ובאחריות שהם אמורים לגלות בהבאת המידע לידיעת האחראיים לפעילות. אי ידיעה עלולה במקרים רבים להוביל לאסון, וכולי תקווה שהמערכת אינה ממתינה לאירוע מסוג זה על מנת להתפכח".

בחלק השני של הכתבה: עוד על ההפרטה, וגם: האגודה לבריאות הציבור עונה על שאלות הנוגעות לסוגיית תפקוד האחיות בתי הספר»

בחלק השלישי של הכתבה: על החישוב התמוה הקובע כי קיים חיסכון כלכלי בהפרטה, וגם: האחיות, ד"ר יצחק קדמן וגורמים נוספים מביעים את דעתם על שיטת ההפרטה»

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה