הבית הרגשי

"בית הוא מקום לגדול ממנו, מקום שמעניק תמיכה וכוח. עבורי תהליך הקנייה, התכנון והשיפוץ של הדירה שלי הוא לא רק יצירת בית פיזי אלא מקום של התבוננות ובחירה מחדש", אומרת בשמת אלמגור־סגל, מעצבת פנים מחיפה. אלמגור־סגל, בת קיבוץ בעלת תואר אקדמי, אחזה במשרה ניהולית מכובדת עד שבעלה קיבל הצעת עבודה בניגריה. היא נסעה אחריו ובמשך מספר שנים הייתה אימא במשרה מלאה. כשהילדים גדלו חיפשה דרך לעסוק בתחום שישתלב עם אהבתה לאמנות ולמפגש עם אנשים. היא הקימה סדנת יצירה ועבודת יד ולימדה נשים מכל העולם טכניקות מוזאיקה, עיסת נייר, צביעה בעץ ועוד. תוך כדי השהות בחו"ל בנו בני הזוג בית במושב במרכז הארץ. דרכו התחברה אלמגור־סגל לתחום העיצוב, נרשמה ללימודים וחזרה לישראל באופן סופי. אך החיבור לחיים במושב לא צלח. היא מכרה את הבית וחיפשה נכס בחיפה, ליד ביתה של אחותה. לבסוף הוחלט על דירה בבניין בן כ־40 שנה עם תקרות גבוהות ואלמנטים של באוהאוס. "התאהבתי בדירה ממבט ראשון. משהו באנרגיה שלה ובגודל שלה כבש אותי. היא עמדה למכירה חודשים ואף אחד לא רצה לגעת בה, ואני השקעתי בה את נשמתי".

צורך בתמיכה במבנה הוביל להקמת קיר בטו חשוף שהמעצבת בחרה להותיא כפי שהוא. צילום: אסף הבר

הפתעות בין ההריסות

המצב הרעוע של הדירה שנראה על פני השטח היה רק קצה הקרחון לעומת מה שנתגלה בשלב ההריסה. המכשול הראשון התגלה בקירות: שילוב של דֶבֶּש (שיטת בנייה ישנה מחומרים מקומיים) ובלוקים בגדלים שונים. "מכיוון שחיפה בנויה על הר מצאנו ממש סלעים בתוך הקירות והפינוי היה פרויקט בפני עצמו". קירות שתוכננו להישאר נהרסו ונותרה רק מעטפת. מהנדס שליווה את התהליך חשש מהתמוטטות המבנה כולו ודרש התקנת קורות ברזל (רלסים) לחיזוק, והם ייקרו את השיפוץ. רווח קטן מדי בין הריצוף לבטון הצריך גם הוא טיפול. "פעם קוטר הצנרת שעברה ברצפה היה קטן יותר מאשר היום והיו גם הרבה פחות מערכות. הרווח בין הבטון לריצוף היה כל כך קטן שאי אפשר היה להכניס בו כלום ונאלצנו להגביה את כל הבית". בלוקים מסוג איטונג הונחו על הבטון ויצרו מרווח בינו לבין הריצוף מאריחי טרצו איטלקי אפור. פעולה זו התאפשרה בין היתר בזכות תקרות בגובה 3.40 מטרים, שלאחר ההגבהה הצטמצמו לכשלושה מטרים, עדיין גבוה מהתקן. הגבהת הרצפה חייבה בנייה מחדש של גרם המדרגות המוביל לדירה – עוד משימה בלתי צפויה. "הבית היה ממש חורבה, אבל אני הייתי מרוצה בגלל האתגר", היא צוחקת.

עמוד תומך נוצל ליצירת רהיט המגדיר את האזורים ומשמש לאחסון. צילום: אסף הבר

מעז יצא מתוק

הריסת הקירות הותירה שלושה עמודי תמך ששימשו נקודת מוצא לתכנון החלל הציבורי, ובמקום לטשטש את נוכחותם העדיפה אלמגור־סגל להדגיש אותם. "עמוד אחד הרחבתי כדי שתהיה פרופורציה יפה באזור. העמוד השני שימש עבור מזגן באזור המטבח. העמוד המרכזי יוצר מעין שביל לסלון ולכן השארתי אותו כאלמנט קישוטי והשענתי עליו קמין". פינה מתה שנוצרה עקב סגירת העמודים לטובת מטבח מנוצלת כחדר שירות ומחסן. בגב קיר המטבח אשר פונה לסלון תוכננו נישות לספרים וחפצי נוי. מצדו השני ניצבים מקררי בילט אין אינטגרליים, וחלק הקיר שנותר נצבע בצבע מיוחד ומשמש כקיר מגנטים.

עמוד תומך במרכז חדר המגורים משמש אלמנט דקורטיבי. צילום: אסף הבר

העיצוב מבדל את המטבח (סמל) ושני עמודי תמך מגדירים את תחומו. שולחן בעל רגלי כרום, כיסאות בר, משטח עבודה מאבן קיסר אפורה וקולט אדים בעיצוב זוויתי מעניקים למטבח מראה מודרני. מצד שני נעשה בו גם שימוש רב בעץ אלון ובפריטים שיש בהם קריצה הומוריסטית. "סגנון העיצוב של הבית הוא אקלקטי ומאוזן. אני אוהבת וינטג' אבל חשוב לי לשמור על איזון ולשלב אותו בתוך הרוגע שסגנון מודרני יוצר. מצד שני אני לא אוהבת שבית הוא פלקָטי, קר ומנוכר. אני צריכה את הנשמה, והנשמה מבחינתי נמצאת בחפצים". קירות לבנים עם גיוון אפרפר מהווים לכן רקע לאוסף מגוון של אמנות דקורטיבית ושימושית: ריהוט עץ של חברת Ercol מאנגליה, פריטים מאפריקה, עבודות מוזאיקה וחפצים משוק הפשפשים. צהוב עמוק נבחר לשמש תוספת של נקודות צבע, שאת הגוון המדויק שלהן הכתיב גוף תאורה וינטג' שנתלה מעל שולחן פינת האוכל. אליו נוספו שולחן קפה, כיסא בר וארון מטבח בשלייף לק, שמתכתבים עם צעצועי עץ ישנים ועם פריטים נוספים בצהוב שהופכים את החלל ליחידה מגובשת מבחינה ויזואלית. "התחברתי לצבע הצהוב והיה לי צורך לזרוק נקודות צבע במינונים קטנים בחפצים משלימים, שכאשר מתעייפים מהם אפשר להעיף. הבית עצמו בצבעים שקטים ואת כל השאר אפשר לזרוק כשנמאס".

הסלון. צילום: אסף הבר

חשיפה אל הנוף

במקום מרפסת סגורה שנפתחה הותקנה ויטרינה גדולה (3.60X2.30 מטרים) שפונה לנוף (אלום שי). בקיר סמוך נפתחו שתי ויטרינות נוספות מופרדות בקיר בטון. "היינו צריכים עמוד אבל החלטתי שבא לי קיר בטון חשוף. הקבלן התנגד, אבל אני אוהבת את החיבור לחומר טבעי". קיר הבטון מוקף בפרופיל אלומיניום זהה לזה שבוויטרינות להסתרת הגימור וליצירת אחידות סגנונית, והוא יוצר מראה פרופורציונלי. מעל פינת האוכל מיתמרת תקרה משופעת המחוזקת בשלוש קורות עץ דקורטיביות. "אמנם הנמכנו תקרות אבל בכל זאת רציתי להציג את גובה התקרות המקורי. התקרה המשופעת מוסיפה עניין וחום ומחלקת את החלל".

פינת האוכל צופה אל הנוף. צילום: אסף הבר

רגלי עץ שהמעצבת מצאה בבית ספר שעיצבה נמסרו ליוסי מנורות קמחי בשוק הפשפשים, והוא הרכיב עליהן פרוז'קטור ישן מתיאטרון הבימה. שולחן קפה צהוב המשלב רגלי עץ אלון ומתכת צבועה מהווה מרכז כובד באזור זה של החלל ומוקף בצבעוניות שקטה: ספה בריפוד אפור (איי.די.דיזיין), כורסת עץ שנרכשה באנגליה וכיסאות קולנוע ישנים משוק הפשפשים. לחיזוק התחושה הביתית פוזרו על הספה כריות בהדפסים שונים.

האזור הפרטי בדירה כולל חמישה חדרי שינה – אחד לכל ילד, חדר עבודה ושלושה חדרי רחצה: בסוויטה הראשית, בחדר הבת הבכורה (16) וחדר רחצה משותף לשני הילדים הנותרים (8, 13). פרקט האלון מהווה גורם מחבר בין אזורי הבית, אך כל חדר זכה לעיצוב ייחודי משלו. חדר הבת הבכורה סובב סביב מוזיקה, חדר הבן מעוצב בגוני תכלת ומעט ירוק ושק אגרוף שמשתלשל מרלס בתקרה מחבר אותו לעולם הספורט. חדר הבת הצעירה הוא הצבעוני ביותר ושולטים בו גוני ורוד וצהוב. טפט פרחוני הודבק על אחד הקירות ושתי מגירות ישנות נצבעו בעבודה משותפת של האם והבת ומשמשות כמדפים. חדר השינה הראשי משקף את אופייה של המעצבת. הקירות נצבעו בלבן עם גוון אפרפר, המהווה רקע לחפצי נוי עתיקים כגון כיסוי מיטה מתחרה שהוסב לווילון.

עבור חדרי האמבטיה נבחרו חומרים פרקטיים וקלים לניקוי. צילום: אסף הבר

בחדר הרחצה בסוויטה הראשית בולט משטח אבן קיסר בגוון סגלגל. כיור שוקת נרכש בחרסה, ומעליו נתלה ראש אייל מפלסטיק, פריט הומוריסטי ושובבי. לאזורים שבהם נדרש חיפוי נבחרו אריחי בריק לבנים (נגב קרמיקה), אלמנט שחוזר בחדרי הרחצה בבית. בחדר הרחצה של הבן והבת הצעירים הותקנו שני כיורים. "לכל אחד מהם יש אופי שונה, הוא פדנט והיא בלגניסטית, וככה לכל אחד יש את הספייס שלו".

בחדר השינה הראשי שולט הצבע הלבן שגוון במעט פיגמנט אפרפר. צילום: אסף הבר

הבית אהוב מאוד על דייריו, אבל אלמגור־סגל כבר חושבת על השדרוג הבא – מרפסת. בעתיד תיפתח אחת הוויטרינות בסלון ובחוץ תותקן מרפסת פלדה. "כבר בדקתי את הנושא ואין בעיה להוציא אישורים לכך. הייתי יכולה לעשות את זה תוך כדי שיפוץ אבל לא רציתי לעכב את העבודות".

מבט נוסף מחדר השינה. צילום: אסף הבר

במבט לאחור היא בטוחה שהמאמץ מצדיק את התוצאה. "היה לי חשוב שהבית יהיה נקי, נטול פוזה ולא 'מתאמץ' מבחינה עיצובית. הבית הקודם שלי היה צבעוני והפעם בא לי שקט, ארבעה כיווני אוויר עם הרבה אור ונוף לעצים ולים וחלל שישקף את הטעם שלי ויציג את הריהוט והאמנות שאני אוהבת. רציתי ליצור בית פיזי שיעניק הרבה שקט, שמחה ואיזון לבית הרגשי שלי".

תקליטים ממוסגרים וגיטרות נבחרו לעטר את חדר הבת הבכורה. צילום: אסף הבר

על קצה המזלג עם בשמת אלמגור־סגל

אני מאמין

כמעצבת תפקידי לעזור ללקוחות להרגיש שהם בשליטה על החיים שלהם בתהליך השיפוץ. זהו מצב שקל ללכת בו לאיבוד ואני מלווה אותם בכל מה שקשור לתקציב, לכתב הכמויות וללוחות הזמנים.

גישת עיצוב

להתחבר לאנשים. אני לא באה עם אג'נדה או עם צורך להביא אמירה עיצובית, ומעדיפה להיות קשובה ללקוחות וליצור בית שיעצים אותם ויבטא את האישיות שלהם. יחד עם זאת, חשוב לי מאוד לתכנן את חללי המגורים כך שיממשו את מלוא הפוטנציאל שבהם.

טיפ עיצוב

להיות מחובר למעצב או לאדריכל ולהרגיש עמו בנוח. אם זה לא קורה – להחליף את בעל המקצוע. להרגיש שיש שפה משותפת כי התהליך צריך להיות יצירתי ומהנה ולא עונש.

לא כדאי

לעשות הכל לבד. יש אנשים שחושבים ששיפוץ הוא דבר פשוט ואז מגלים שכמו בכל תחום בחיים גם בזה נדרשת התמקצעות. טעויות תכנוניות הן בכייה לדורות שניתן למנוע אם נעזרים באיש מקצוע.