הרבה יותר מבובה זהבה

מה שיפה אצל זהבה בן, הוא שמה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. אין כוונות נסתרות/ גינונים/ מנייארות או מילים יפות ללא כיסוי. האמת שלה זו הפשטות שלה. "אישה קטנה עם קול ענק", כפי שהיא מגדירה את עצמה.

אתמול (ד') התקיים גמר תוכנית הריאליטי "חי בלה-לה-לנד" (YES), שבמהלכה הסתגרה זהבה בן במשך חודש ימים בווילה מפוארת בלוס אנגל'ס יחד עם עוד חמישה זמרים ישראלים ים-תיכוניים, ביניהם אחותה התאומה אתי. למרות מעמדה כזמרת מוכרת וותיקה, החליטה זהבה להשתתף בתוכנית "כחוויה של פעם בחיים", לדבריה. "זה משהו שחוויתי ואני לא חושבת שאעשה זאת שוב. רציתי שבאמת יכירו את זהבה, את האישיות שלי מקרוב. הייתי הכי אמיתית".

איך הרגשת שם?
"בכלל לא התייחסתי למצלמה, אני רגילה למצלמות. ההפקה כל הזמן ניסתה לעשות צהוב, ולא הצליחה. החליפו חדרים, רצו ליצור מריבות בינינו, אבל לא התרגשתי מזה. ידעתי מראש שהכל משחק, ובגלל זה הייתי כמו האמא של כולם".

היו גם קשיים?
"מבחינה מוזיקלית אני לא חושבת שמיציתי את עצמי. זו לא הייתי אני, למרות שמאוד אהבו את הביצועים שלי. אני לא רגילה לתחרויות כאלה, לא רגילה שבוחנים אותי. יש לי קריירה של 25 שנה ופתאום אני צריכה לעמוד במבחנים בפני אנשים שאני לא מכירה. לא אהבתי את זה".

"קשרתי אותו עלי ושרתי"

הקושי הגדול ביותר עבור בן היה שהיא נאלצה להשאיר בארץ את בנה, בן, בן ה-13. "היססתי מאוד לפני שטסתי", היא מספרת. "אני מכירה את בן. הוא לא אוהב שאני עוזבת אותו, אבל הפעם הוא אמר לי בעצמו: 'אמא, אל תדאגי, את יכולה לנסוע'. זה היה חדש לי. הבגרות שלו מאוד הפתיעה אותי".

כזמרת שמופיעה בלילות, מקליטה בימים ובין לבין גם מתפקדת כאם חד הורית, נאלצה זהבה במשך השנים לעזוב את בנה שוב ושוב מאז היותו תינוק. אחותה הגדולה, מדלן, שבאה לגור לידה, תפקדה כבייביסיטר הקבועה. "הוא אף פעם לא אהב את העבודה שלי, שאילצה אותי לעזוב אותו פעמים רבות בערבים ובלילות", מספרת זהבה.

"מגיל שנה וחצי-שנתיים הוא פחד מאוד ובכה כשהייתי יוצאת מהבית. הייתי מחכה שההופעה תסתיים כדי לחזור אליו מהר, לחבק ולנשק אותו. בהתחלה הייתי מיניקה אותו, אבל זה מאוד הגביל אותי והיו פעמים רבות בהן לקחתי אותו איתי לצילומים והופעות.

"זכור לי גם כשהוא היה ממש תינוק ולא יכולתי להשאיר אותו אצל אף אחד, אז לקחתי אותו להקלטות, קשרתי אותו עליי ושרתי. זה נתן לי השראה.
היום בן בוגר יותר, עצמאי ויודע להסתדר בעצמו, אבל הוא תמיד שואל אותי: 'מתי את חוזרת?' ולא אוהב כשאני עונה לו: 'לא יודעת, אין לי שעה'…".

"הוא אף פעם לא אהב את העבודה שלי שאילצה אותי לעזוב אותו". זהבה בן ובנה

"ילד סגור וביישן"

עורכי התוכנית "חי בלה-לה-לנד", שקלטו את הרגישות (ומן הסתם רצו לייצר עוד סצנות סוחטות דמעות ורייטינג לסדרה), הטיסו את בן במיוחד לארצות הברית והפגישו אותו עם אמו, מבלי שזו ידעה דבר. בסצנת המפגש המרגשת צועד בן לתוך הווילה ומקפיץ את זהבה המופתעת מהספה, שרצה לקראתו ומתנפלת עליו בחיבוקים בלתי נגמרים.

"זה היה קטע מרגש בטירוף", היא משחזרת. "בשבילו זו היתה חוויה אדירה. הוא כל כך נהנה שהוא לא רצה לחזור, אבל מבחינת ההפקה לא התאפשר להשאיר אותו יותר משבוע. הספקנו לטייל קצת בעיר. קצת ריחמתי עליו בגלל הטיסה הארוכה לשם. 17 שעות? הילד פעם ראשונה על מטוס…". גם הצילומים לא היו קלים לו. "הוא ילד סגור וביישן", מעידה אמו. "לא אוהב להצטלם או להתראיין".

איך הוא מתייחס לאמא המפורסמת שלו?
"זה מביך אותו. הוא נרתע כשיש מפגש עם מעריצים, למשל. הוא יודע שאני נחמדה לכולם, אבל הוא לא אוהב את כל הבלגן מסביב, במיוחד עם צלמים. פעם טיילתי איתו בשנקין ואמרתי לו מראש שיהיו שם צלמי פפראצי. הסברתי לו שלא יתייחס ושיתנהג רגיל. הם נכנסו אחרינו לחנות והוא היה נבוך, אבל אני כבר רגילה ולא מתעצבנת".

"אני אישה של בית ומשפחה"

זהבה נישאה לאסף רוזן בשנת 1997, כשהיתה בת 28 ובחודש השלישי להריונה. זמן קצר לאחר שבן נולד, הם התגרשו. רוזן התחתן בשנית ונולדו לו ילדים נוספים, והיום הוא רואה את בן "כשיש לו זמן", כהגדרתה. לדבריה, בעבר הוא היה רואה אותו יותר.

הכי אמא שיש הכי מלחיץ: שאני לא בבית והילד לבד. הכי כיף: להיות עם הבן שלי. הכי קשה: לנסוע לחו"ל כשהוא לבד. הכי מרגש: הלידה של בן. הכי מרגיז: לא אוהבת שאנשים סביבי בעבודה לא פרפקציוניסטים. הכי היית רוצה: לעשות שוב אלבום כמו "טיפת מזל".

למעט מערכת זוגית אחת שהסתיימה לפני כמה שנים, זהבה חיה לבד עם בנה בדירה בראשון לציון והתרגלה לחיות כאם חד הורית, עם כל ההשלכות הנובעות מכך. את בן היא מגדירה כ"אהבת חייה". היא מעורבת בחייו ובלימודים שלו ("אפילו שרתי במסיבת הסיום שלו"), ומשתדלת לבלות איתו כמה שיותר זמן בטיולים, במשחקי כדורגל ובחוף הים.

היית רוצה ילד נוסף?
"אני אוהבת ילדים. אני רוצה, גם בן רוצה מאוד. עם הזמן אולי זה יגיע. אני אוהבת משפחתיות וחום. באתי ממשפחה של עשרה ילדים. אני אישה של בית, משפחה, ילדים".

למה לא התחתנת שוב?
"ככה יצא, אולי לא היה לי זמן. יש את הקריירה שלי שצריך להקדיש לה המון, זה לא פשוט. היה חבר וזה הסתיים מזמן".

ומאז את לבד?
"להיות לבד זה לא רע, טוב לי ככה. אם יגיע מישהו – אז יהיה יותר טוב".

את יוצאת לדייטים?
"ממש לא. אני לא בעד דייטים, אני בעד זוגיות. קשה לי עם זה. זה לא אני".

איך האימהות שינתה אותך?
"היא נתנה לי הרבה ביטחון ונהייתי יותר עצמאית. מן הסתם יש עליך אחריות, כי לגדל ילד לבד זה לא קל. האמת שידעתי שזה יהיה לבד. תמיד הייתה לי הרגשה כזו, כי אני ובעלי לשעבר לא ממש הסתדרנו והפערים בינינו היו גדולים. היה לי מאוד חשוב החינוך של הילד, החינוך שלו בחיים, ואני חושבת שהצלחתי. אני לא צריכה יותר מזה".

"קיסריה לא עושה אותנו"

על עלייתו של הפופ המזרחי לקו המיינסטרים של תחנות הרדיו והצלחתם של זמרים כמו דודו אהרון, ליאור נרקיס ומשה פרץ, שלא לדבר על שרית חדד ואייל גולן, אין צורך להרחיב את הדיבור. אבל כדאי לזכור שזהבה בן הייתה שם לפני כולם, מלכת הזמר המזרחי לאורך כל שנות ה-90, מרגע פריצתו של האלבום הראשון שלה, "טיפת מזל" (ב-1989).

יותר מ-30 אלבומים מאחוריה, הופעות בפסטיבלים גדולים בעולם (כולל בשטחי הרשות הפלסטינית), מעריצים מכל רחבי הארץ והעולם, ערוץ youtube משלה ודף פייסבוק עמוס שבו היא מתקשרת עם מעריציה.

"בתקופה ההיא היה הרבה יותר קשה", נזכרת זהבה. "לא הייתה מודעות, לא היה ערוץ טלוויזיה או הורדות בסלולר. לא הייתה בכלל כזו תקשורת סביב השירים".

והיום, כשאת רואה את אייל גולן ממלא את קיסריה והיכל נוקיה, ליבך לא נחמץ?
"ממש לא. אני לא מקנאה בהם בכלל, להיפך, אני שמחה וגאה בשבילם. אין לי מה להרגיש מקופחת, תמיד פרגנו לי ואירחו אותי בתוכניות הטלוויזיה הכי חשובות".

ושרית חדד?
"מי שמצליח, זה עושה לי טוב. ועוד יותר משמח אותי שזה בז'אנר שלי".

בן מוזיקלי?
"לא, הוא לא בקטע של מוזיקה בכלל. יותר אוהב כדורגל. אבל הוא בעיקר אוהב לשמוע מוזיקה לועזית, היפ-הופ, מוזיקה שחורה וגם מזרחי. אם הוא יבחר לעסוק בזה, לא אעצור אותו, אבל אשתדל מאוד לא לקרב אותו לשם. זה עולם קשה ולא יציב".

עד כמה הוא מעורב בקריירה שלך?
"אני אוהבת להתייעץ איתו, משמיעה לו שיר חדש ורוצה לדעת מה הוא חושב. יש שירים שהוא אוהב ויש שלא. יש לו שמיעה טובה, זה גנטי. אבל הוא לא מוזיקאי".